שלום לכולם! ישנו צ'אט חדש (ממש מתחת להודעה זו)! אנא קראו עליו וחוו עליו דעה פה:
http://hebrewtimeslations.go-forum.net/t1732-topic

Share
צפה בנושא הקודםGo downצפה בנושא הבא
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-03-28, 19:07
@TheGeeTee1 כתב:וואו. מעולה. מעולה. מעולה.
תיקון קטן אחד בשלושה מקומות ככה - שכחה, לא שחכה. קורה לי כל הזמן. ^^
ויאללה, תורי. :O
תודה! ^///^
זה עדיין קורה לי למרות שאני בודקת תמיד לפני שאני שולחת! אווווף...... ><"
יאי~ אני מחכה! OwO
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-03-28, 19:22
~WingsOfLightLegend~ כתב:וואהההההההההההההההההה!
~מחיאות כפיים נלהבות~
הדרן! הדרן!

ספיר, רמת הערצה שלי כלפייך (וכלפי הדמות שלך *-*) זינקה עכשיו פי עשרה XD
זה פשוט... זה ממש ממש אדיר! ויחסית לקטעים שאנחנו כותבים באותו פרק זמן ואפילו יותר, את כותבת הרבה יותר מאיתנו, וכותבת טוב, אז אני לא רואה איך אפשר להתלונן XD
ממש ממש אהבתי, אבל היו כמה טעויות שג'י ידידנו פספס ולכן ארצה לתקן~

1) משהוא -> "משהו", לא? "משהו הציק לה"
2) מבואס -> משהו בי התכווץ כשראיתי שכתבת את זה, אני לא אשקר ^^" הדמויות תמיד מדברות במשלב בינוני עד גבוה, ופתאום שיופיע משהו כמו "מבואס" נשמע קצת צורם...
3) מהשנה -> משנה
4) "שכן עשרים זוגות עיניים כבר היו נעוצות בה" -> נעוצים. זוג אחד, לכן זה זכר Smile
5) "עשרים זוגות עיניים מופתעות ומתרגשות." -> כנ"ל
6) שהגיע -> שהגיעה
לא הכל כתבתי באיזה משפט זה, אז תעשי חיפוש ותמצאי, לא העתקתי פשוט את הכל תוך כדי הקריאה XD
וואה.... עד כדי כך?
blush
האמת היא שאני פורסת את זה על פני כמה ימים... אני לא יודעת כמה זמן זה בדיוק לוקח לי, אבל אני מאמינה שהרבה יותר מלכם... ^_^"

1+3) תוקן.
2) האמת שגם לי זה קצת מפריע. לא מצאתי מילה מתאימה במשלב גבוה... ובכל מקרה חשבתי שזה לא יהיה כזה נורה אם אני אשתמש במילה הזאת. אבל נראה לי שאני אשנה בכל זאת. משלב גבוה יתאים יותר...
4+5) כמו שג'י אמר, הכוונה היא לעיניים. אני חושבת... העיניים מביעות התרגשות והפתעה, אז זה בסדר לכתו ככה, לא? כן? מישהו?
6) כמה פעמים תיקנתי לעצמי שגיאה כזו... ><"
טוב, תודה על התיקונים! ^_^
avatar
DarkMugen0
Male Taurus Monkey
מספר הודעות : 411
תאריך הצטרפות : 08.09.11
מיקום : אי שם מעבר לספר

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-06, 22:47
עבודה טובה כתמיד,
ספיר הצליחה להעמיד עוד שחצן במקומו,
למרות שאני לא מקבל כל כך את האמירה על נפילה בקרב של אדם המסתמך אך ורק על כוחו,
במיוחד כשהיא באה ממישהי שנלחמת את כל מלחמותיה בעצמה... really

הקטע עם סאקי היה חביב אבל עדיין חסר לי תיאור של האימונים עצמם ולא רק ההתחמקויות שלה מהם כל הזמן

בכל מקרה, זאת פיסת כתיבה נהדרת ומאוד נהניתי לקרוא yay
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-07, 00:22
@DarkMugen0 כתב:עבודה טובה כתמיד,
ספיר הצליחה להעמיד עוד שחצן במקומו,
למרות שאני לא מקבל כל כך את האמירה על נפילה בקרב של אדם המסתמך אך ורק על כוחו,
במיוחד כשהיא באה ממישהי שנלחמת את כל מלחמותיה בעצמה... really
תודה! ^_^
כמובן שאדם מסתמך על כוחו בקרב. הוא אמור להסתמך עליו. זה הנשק שלו, אמצעי הלחימה שלו.
חתרתי יותר לכיוון של לחימה מתוך יוהרה. כשאדם מסתמך על כוח שהוא חושב שיש לו, אבל אין לו. אדם שלא מוכן לקבל עזרה כי הוא בטוח שהוא לא יכול להפסיד.
ואם אתה מדבר על ספיר, היא יודעת מתי יש לה סיכוי לנצח ומתי לא. והיא גם מוכנה לקבל עזרה מאדם אחר (דוגמת מוגן במסבאה ב"יום כיף").
(אני מקווה שלזה התכוונת, אחרת סתם חפרתי לך עכשיו ><" )
Very Happy

@DarkMugen0 כתב:הקטע עם סאקי היה חביב אבל עדיין חסר לי תיאור של האימונים עצמם ולא רק ההתחמקויות שלה מהם כל הזמן

בכל מקרה, זאת פיסת כתיבה נהדרת ומאוד נהניתי לקרוא yay
האמת היא שאני לא בטוחה איך האימונים שלה אמורים להתנהל. זה יותר החלק של ג'י... קיוויתי שיזרוק לי איזו עצם מתישהו... ^_^
גם לי חסר קצת...
נראה מה אני יכולה לעשות בנידון (בפעם הבאה~) Wink

תודה~ ^_^
avatar
TheGeeTee1
Male Libra Dragon
מספר הודעות : 673
תאריך הצטרפות : 05.09.11
מיקום : מול מסך כלשהו

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 01:51
ספיר, קצת נדפק לי סדר הזמנים... תכננתי לעשות סצינה מהסעודה בערב של המבחנים והיא הייתה אמורה להיות באותו יום בערב... אבל עשיתי מעשה ופשוט הזזתי את הסעודה לערב למחרת. אף אחד לא יבחין בהבדל. XD
תתכוננו לדאבלפוסט, אני במוזה לכתוב.

עריכה: מוזה זה סבבה, אבל אני עייף מדי מכדי לכתוב כמו שצריך כרגע... זה יחכה קצת.
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 11:22
@TheGeeTee1 כתב:ספיר, קצת נדפק לי סדר הזמנים... תכננתי לעשות סצינה מהסעודה בערב של המבחנים והיא הייתה אמורה להיות באותו יום בערב... אבל עשיתי מעשה ופשוט הזזתי את הסעודה לערב למחרת. אף אחד לא יבחין בהבדל. XD
תתכוננו לדאבלפוסט, אני במוזה לכתוב.

עריכה: מוזה זה סבבה, אבל אני עייף מדי מכדי לכתוב כמו שצריך כרגע... זה יחכה קצת.
אופס... אז למה לא אמרת לי?! הייתי מחכה...
טוב, העיקר שאפשר עוד לתקן את זה.
בהצלחה עם הכתיבה! (לי קצת אזלה המוזה כרגע...באסה...)
avatar
WingsOfLightLegend
Female Scorpio Dog
מספר הודעות : 2817
תאריך הצטרפות : 10.12.11
מיקום : דיסנילנד~

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 14:30
קטע נוסף בעלילותיה של ווינגס. מאירועי הפרקים הקודמים: ווינגס נולדה בממלכת השמיים. מקום משעמם ודי דפוק, לא רוצה להיות שם. רוצה להגיע לארץ. הסוף. XP




אסור היה לה לעשות את זה, אסור בתכלית האיסור. לגשת אל מזכירות השמיים בבקשה לדבר עם רב המלאכים, הרי זה טירוף מוחלט! מישהו בוודאי היה מנסה לעצור אותה, לו היה למישהו כאן אכפת, אך מכיוון שלא כך הדבר - היא חופשיה לעשות כרצונה. מה יש לה להפסיד? קיום חסר תכלית, מאות שנים נוספות של עבודות מזדמנות בשמיים בציפייה לעונש המייסר או חורבן העולם? ברצונה להגיע למטה, אל הארץ, אך אם תעשה זאת ללא שיקול דעת ינפצו אותה אוכפי החוק השמימיים לאלפי רסיסים קטנים של אור עוד לפני שתחצה את קו האופק.
הייתה זו שעת חצות, שנייה אחת לפני שמתחיל טירוף של יום חדש. היא עופפה אל הרקיע השלישי, שם מצאה יצירת שמיים אדישה וממורמרת שישבה בחדרון עשוי עננים. היא יישרה את כנפיה, סדרה שיערה ונקשה על הדלת.
"היכנסי," הדהד קולה של המזכירה. הנערה המכונפת עשתה כמצוותה. הפקידה, ששיערה היה שחור משחור ועיניה בצבע הענבר נעצה בה מבט חסר סבלנות. היא התבוננה גם בתג שעל שמלתה הלבנה: "w1n9s - ממטירת גשמים דרגה 2". הפקידה גלגלה עיניה. "את יצירת שמיים חדשה, אני צודקת?"
"כן."
"אין הרבה שאני יכולה לעשות עבורך עד שתצברי ניסיון, טיפת טל יקרה שלי. כמה זמן את קיימת?"
"כעשר שנים, גברתי."
"ובכן, את מבינה? את טרייה מאוד. אני פשוט לא רוצה לבזבז את הזמן שלך, וגם לא את שלי, אז אומר לך כבר עכשיו שתהיה בקשתך אשר יהיה - אין הרבה שביכולתי לעשות בשלב זה. כרגע תפקידף הוא להמטיר גשמים ולציית להוראות. אם תהיי טובה, תתקדמי למחלקת השלגים ואולי אפילו לקשת. שתגיעי לדרגה 6 בצביעת קשתות סביר להניח שנוכל להפנות אותך לתפקידים נחשקים יותר, אם את מבינה כוונתי. בכל מקרה, כן, חומד, מה רצונך?"
הנערה עמדה מולה קפואה כמעט. היא קפצה את אגרופיה בחוזקה בניסיון לשדל את המילים לצאת מפיה. "אני רוצה להפוך למלאך."
הפקידה השתתקה. "חזרי שנית?"
"אני רוצה להפוך למלאך!" קראה בקול גדול w1n9s.
"את יודעת מה הפירוש של הדבר, יקירה? אם זו מתיחה אין לי זמן, אני עסוקה מאוד היום. זה היום הראשון של הקיץ."
"זו לא מתיחה, גברתי, אני רוצה להיות מלאך, אבל אני רוצה לדעת על כך יותר."
"קודם כל, תנמיכי את קולך," פקדה המזכירה והתקרבה אליה. "אסור שישמעו אותך מדברת על דברים כאלה. מלאכים הם יצירי שמיים עתיקים ביותר בני אלפי שנים, והם עברו רבות על מנת להגיע לדרג רב מעלה זה. הרבה הקרבות, מותק. הרבה הקרבות. מדוע שמישה צעירונת כמוך תרצה להיות מלאך?"
"אני רוצה להגיע לאדמה," היא השיבה בהיסוס קל. "העולם שלמטה."
"מה יש לך לחפש שם? ממלכת השמיים נפלאה הרבה יותר, שם כולם בני תמותה חלושים שהורסים את עולמם באיטיות ומתעסקים בדברים תפלים כל ימיהם. הם חוטאים מידי יום ביומו ולבסוף מבקשים את עזרת השמיים. זה עולם נורא, האמיני לי. תשכחי מהרצון להפוך למלאך ואל תדברי על זה עם אף אחת מהפקידות."
"אבל..." היא גמגמה. "בכל זאת, ספרי לי. מה דרוש על מנת להפוך למלאך?"
המזכירה העצבנית הביטה לצדדים בחשדנות. שני יצירי שמיים, ככל הנראה מפקחים בדרגה בכירה, עברו ליד חדרה של המזכירה. באותו זמן העמידה המזכירה פני עסוקה עד שהם התרחקו מטווח ראייה.
"טוב, את צריכה לוותר על הנשמה שלך על מנת ליצור את ההילה, זה דבר אחד. קטן, אמנם, אבל חשוב. ההילה הזו היא המאפשרת להם את המעבר על פני קו האופק ואת היכולת לבצע את עבודתם נאמנה, לתקשר עם בני אדם שבריריים או גוססים מבלי להרגיש כלפיהם דבר. אני לא מבינה מדוע תרצי את זה."
"ומה עוד?"
"עוד? ובכן, בידוד נצחי, ארבעים שנה של טיהור בקרני שמש על מנת להסיר את הנשמה מהגוף, ועונש של שריפה נצחית בשאול אם תשגי בדרכך כמלאך. נדמה לי שאלו סיבות מספקות."
העלמה השתתקה. "ואין עוד דרך אחרת?"
הפקידה הביטה בה בדממה. "נושא הדמעות האחרון שלנו קילל את שמו של שליט השמיים. כנפיו קוצצו והוא נותר בלתי כשיר לביצוע התפקיד. ניתן לומר שהמשרה הזו התפנתה. אבל היא מחוץ לליגה שלך, מתוקה. תחזרי לכאן עוד כמה עשורים."
"מה זה דורש?"
"בעיקרון, התפקיד של נושא הדמעות הוא להחזיק בתוכו את כל דמעות המלאכים. לא אוכל לספר לך מה תפקידן, זה מידע מסווג, אני רק אגיד שהן אצר שאסור שיהיה בידיים הלא נכונות, מבינה? אז מכשירים נושא דמעות שישמור עליהן. כמו שאת מתארת לעצמך, הדבר גם דורש הפוכה למלאך, אך באופן קצת שונה, מפני שבמקום להוציא את הנשמה נכנסות בך הנשמות של כל המלאכים האחרים. נושא הדמעות נחשב למלאך הנחות ביותר, כמו צנצנת של המלאכים האחרים. לא התפקיד המלהיב ביותר בתבל, אבל פשוט יותר להגיע אליו מאשר למלאך רגיל ויש ביכולתו לחצות את קו האופק למשך תקופת זמן קצובה."
"כמה זמן?"
"כמה עשרות שנים, אם אני לא טועה, אבל ייתכן שזה משתנה לפי מספר הטיפות שתחזיקי בהן."
"ואיך אני יכולה להגיע לזה?"
"את מטורפת לחלוטין."
"אמרי לי! בבקשה!"
"יש כמה מסמכים שצריך לחתום עליהם, הליכים רשמיים. אני מניחה שאת צריכה לצבור גם עוד כמה שנים של ניסיון, ועד אז יהיה נושא דמעות חדש..."
"אבל הם מתחלפים לעתים קרובות מאוד, נכון? איש מהם לא שורד."
"זה נכון."
"ולאחר מכן, לאחר שאחתום על כל המסמכים?"
"תעברי תהליך הכשרה למלאך חסר הילה. זה דורש גם הכשרה של כ-5 שנים לתפקיד ועוד 10 שנים של עבודה תחת פיקוח של מדריך צמוד. וזהו, בעיקרון, אז את פחות או יותר חופשיה. אין לך אפילו משימות מיוחדות."
"תודה לך," השיבה לאחר זמן מה של שתיקה אופיינית לממלכה. "צפי לי בעוד עשרים שנה?"
"אלא אם תשני את דעתך."
"אני לא."
"אז אני מחכה לך כאן, בהצלחה."
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 16:54
הוו..... מעניין מאוד!
זה היה קטע קצר אך ומעניין. ממלכת השמיים נעשית יותר ויותר מעניינת עם כל קטע חדש שאת כותבת.
w1n9s נשמעת לי נחושה ביותר, למרות שהתפקיד לא נשמע לי משהו...
שיהיה לה בהצלחה~
אני כבר ממש רוצה לדעת איך w1n9s פגשה את היב! OwO

כמה שגיאות הקלדה:
תפקידף, שמישה ואולי עוד שניים שאני עצלנית מכדי לחפש שוב ^^"
avatar
WingsOfLightLegend
Female Scorpio Dog
מספר הודעות : 2817
תאריך הצטרפות : 10.12.11
מיקום : דיסנילנד~

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 20:04
@TheSapphireDragon כתב:הוו..... מעניין מאוד!
זה היה קטע קצר אך ומעניין. ממלכת השמיים נעשית יותר ויותר מעניינת עם כל קטע חדש שאת כותבת.
w1n9s נשמעת לי נחושה ביותר, למרות שהתפקיד לא נשמע לי משהו...
שיהיה לה בהצלחה~
אני כבר ממש רוצה לדעת איך w1n9s פגשה את היב! OwO

כמה שגיאות הקלדה:
תפקידף, שמישה ואולי עוד שניים שאני עצלנית מכדי לחפש שוב ^^"

אני מודה שאפילו לא עברתי על הקטע הזה, שמתי אותו כאן כמו שהוא נכתב ^^" אני אתקן בהזדמנות, אין לי כוח XP

תודה רבה, ספיר~ הרבה עוד מצפה לה כאן, אבל אני שוקלת מה מתוך כל זה לכתוב ואיך לכתוב את זה..

גם אני רוצה לדעת איך היא פגשה את היב! יש לי רעיון כללי, אבל בשביל זה היב גם צריך לכתוב XD
avatar
DarkMugen0
Male Taurus Monkey
מספר הודעות : 411
תאריך הצטרפות : 08.09.11
מיקום : אי שם מעבר לספר

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-09, 21:33
קטע חביב ביותר,
הנחישות של הפרחחית הקטנה פורצת גבולות,
אבל וואו, זמני ההמתנה בתור בממלכת השמיים ארוכים...
avatar
WingsOfLightLegend
Female Scorpio Dog
מספר הודעות : 2817
תאריך הצטרפות : 10.12.11
מיקום : דיסנילנד~

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2012-04-10, 15:00
@DarkMugen0 כתב:קטע חביב ביותר,
הנחישות של הפרחחית הקטנה פורצת גבולות,
אבל וואו, זמני ההמתנה בתור בממלכת השמיים ארוכים...

תודה ^_^
כן, מקום קצת מוזר XP אבל לא נורא, מתרגלים. אני עדיין מחכה לפיצה שלי...
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-10, 21:36
א-אטו... אני יכולה גם לכתוב דמות לממלכת התזגומים? >\\\\\\\\\< אני כל כך רוצה~
צריכה לחשוב על דמות.
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-11, 22:31
תכתבי, תכתבי.  Very Happy 
אם תסיימי לפני שאני אזיז את התחת כדי לכתוב את החלק הבא, אולי אני אצליח להשחיל את הדמות שלך. ^^
בהצלחה~
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-11, 23:55
@TheSapphireDragon כתב:תכתבי, תכתבי.  Very Happy 
אם תסיימי לפני שאני אזיז את התחת כדי לכתוב את החלק הבא, אולי אני אצליח להשחיל את הדמות שלך. ^^
בהצלחה~
אטו...>\\\\\\< תודה^^ אני אעבוד על זה כבר מחר כי עכשיו מאוחר! אה!~ יצא חרוז~ הנה,קחי תפוז. ^^
D: cat 
avatar
PenguinMusume
Female Aquarius Rooster
מספר הודעות : 646
תאריך הצטרפות : 09.09.11
מיקום : unmei no itaru basho

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-12, 13:11
וואו כןןןןןןןןןןןן תמשיכו את הסיפור הזה ;;;;;;;;;;;; אני מחכה כבר שנים!!!!
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-12, 21:56
@PenguinMusume כתב:וואו כןןןןןןןןןןןן תמשיכו את הסיפור הזה ;;;;;;;;;;;; אני מחכה כבר שנים!!!!

אני רוצה, אבל אני כל הזמן מתעצלת.. ><'''''
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-12, 23:31
@TheSapphireDragon כתב:
@PenguinMusume כתב:וואו כןןןןןןןןןןןן תמשיכו את הסיפור הזה ;;;;;;;;;;;; אני מחכה כבר שנים!!!!

אני רוצה, אבל אני כל הזמן מתעצלת.. ><'''''
זה טוב~ תתעצלי~ ככל שתתעצלי לי יהיה יותר זמן עם הדמות שלי~ מוהאהאהא hehehe hohohoho  ואני ממש רוצה לדעת מה תעשי לדמות שלי~ יאי!~ hugu 
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-13, 01:12
כתבתי את הפרטים על הדמות וזה נמחק לגמרי בגלל העט המכני של הוואקום הנחמד ועבר לאתר אחר... ואי אפשר לשחזר. החכמה הגדולה יותר היא אני שלא שמרתי את זה מהר בוורד
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-15, 23:03
Message reputation : 100% (1 vote)
Kitsune Taichou כתב:כתבתי את הפרטים על הדמות וזה נמחק לגמרי בגלל העט המכני של הוואקום הנחמד ועבר לאתר אחר... ואי אפשר לשחזר. החכמה הגדולה יותר היא אני שלא שמרתי את זה מהר בוורד

אוה.. ><"
לא נורא, לא נורא. הכל נמצא עוד בראש שלך. תצליחי לשחזר את זה. ^^
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2013-12-16, 00:13
@TheSapphireDragon כתב:
Kitsune Taichou כתב:כתבתי את הפרטים על הדמות וזה נמחק לגמרי בגלל העט המכני של הוואקום הנחמד ועבר לאתר אחר... ואי אפשר לשחזר. החכמה הגדולה יותר היא אני שלא שמרתי את זה מהר בוורד

אוה.. ><"
לא נורא, לא נורא. הכל נמצא עוד בראש שלך. תצליחי לשחזר את זה. ^^

התחלתי כבר לשחזר את המגילה בוורד~ כן, מגילה! הפרטים על העבר שלה ארוכים אז חשבתי כבר לכתוב קטע קצר שיבהיר את הזהות של קיטסונה~
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-20, 23:21
מה, הסיפור לא ננטש עדיין?
לא! עוד יש לי רעיונות אז עדיין לא סיימתי עם הסיפור הזה!  SHUDUP 
כשאני אסיים עם הרעיונות האלה, אז הסיפור יהיה רשאי להינטש.

חבר'ה, הסיפור האחרון עלה כאן לפני יותר משנתיים! איך זה קרה?   hooo 
טוב, אבל חזרתי להחיות אותו!  hero 
(יש לי מצב רוח לבצלונים~)

סוף סוף סיימתי את הפרק הזה! זה לקח לי כל כך הרבה זמן, שאני פשוט לא יודעת אם להרביץ לעצמי או סתם להתקפל בפינה ולבכות.  sore 

טוב, די לחפור. קבלו את הפרק הבא בסיפורי ממלכת התזגומים!
(מעניין אם נשאר לי קהל שם בחוץ אחרי שנתיים של פגרה...)

אגב, ג'י, אם אתה זוכר, תכננת סעודה בארמון. אני לא בטוחה מה נסגר עם סצנת הסעודה שתכננת, אז בינתיים אני מפרסמת את זה ומקסימום אני אזיז את הקטע בהתאם אליך~


תהנו~ 3;




מסע קניות מלכותי - חלק 1:

מסע קניות מלכותי - חלק ראשון

הייתה זו שעת בוקר מאוחרת. ספיר ישבה על המעקה שבקומת הגג של הארמון. המעקה היה בנוי בדפוס הקלאסי של "אחד-גבוה-אחד-נמוך", כך שהיא יכלה לשבת בנוחות בשקע שבין שתי לבנים גדולות, כאשר רגלה הימנית מקופלת אל בטנה ורגלה השמאלית משתלשלת אל הרצפה. ידיה היו שלובות על חזה והיא הביטה מטה לעבר גני הארמון. מספר ברווזים שכשכו להם בנחת בבריכה; מימיה נצצו לאורה של שמש הבוקר, שעשתה בעצלתיים את דרכה לעבר מרום השמיים. היה חם יחסית לעונה, אך רוח קרירה נשבה והפיגה מעט את החום.
ספיר עקבה בעיניה אחר הציפורים הבודדות שעפו מדי פעם מעץ לעץ, ופלטה אנחת תסכול מבין שפתיה. לאחר שנכנסה לחדר הכס וטיפלה במי שהצית את זעמה של המלכה (הפעם), החליטה המלכה לפרוש לחדרה וכך יכלה ספיר לרוץ מיד לחדרו של מוגן ולנסות לברר מה קרה לו; שהרי אם המלכה לא נמצאת בחדר הכס, האבירה של המלכה לא צריכה לעמוד על המשמר בכניסה.
היא רצה לאורך המסדרון ונעצרה בחריקה מול דלת חדרו של מוגן. היא הניחה שהדלת תהיה נעולה, אך כאשר לחצה בידה על הידית, הדלת נפתחה. היא נכנסה במהירות וסגרה אחריה את הדלת.
במשך שעה לפחות חיפשה לאורכו ולרוחבו של החדר הקטן: מתחת למיטה, לאורך הקירות, בארון הבגדים, בחדר האמבטיה ובמקומות רבים נוספים, אך לא מצאה שום רמז למקום הימצאו או לסיבת היעלמותו. היא גילתה שלא ישן במיטתו בלילה הקודם, ומצאה כמה שריטות לרוחב אדן החלון, אך לא ידעה לומר אם אלו סימני פריצה, או סימנים שמוגן השאיר באחד הפעמים בהן התחמק מהארמון והלך לעיר. הם הכירו כבר יותר משנה, אך הוא עדיין לא סיפר לה איך הוא מצליח להגיע לכל מקום בארמון בקלות שכזו. למשל, איך הגיע לארון שלה?
בפעם האחרונה בה נעלם מוגן לכמה ימים הוא נסע לעיר השכנה כדי לקנות משהו במיוחד לבית היתומים. בפעם ההיא הוא השאיר לה פתק מתחת לכרית שלו. הוא אמנם לא כתב לאן נעלם או מתי בערך הוא צפוי לחזור, אבל הוא כן כתב שלא יעדר לזמן רב ושהיא לא צריכה לדאוג לו. אך הפעם הוא לא השאיר בשבילה אף פתק, או אפילו רמז, למקום הימצאו. היא תהתה אם ברח או נחטף, ואם כדאי לה לנסות ולחפש אותו, אך לא ידעה היכן להתחיל לחפש.
ספיר התנערה מהזיכרון וניסתה לחשוב על משהו אחר. בגן מתחתיה התהלכו להם בנחת שני שומרים עטויי שריון, עורכים את סיורם הקבוע. הם עצרו לרגע להתרשם ממראהו השליו של הגן ולהריח את ריחם המתוק של הפרחים, ומיד לאחר מכן המשיכו בסיורם. ספיר ראתה שהם היו שקועים בשיחה, אך לא יכלה לשמוע אותם ממקום מושבה. נראה היה שהם מתווכחים בנושא מסוים. היא עקבה אחריהם במבטה עד אשר נעלמו מעבר לפינה. היא בהתה במקום בו נעלמו ולפתע צצה בראשה השאלה איך זה שמוגן והיא חברים טובים כבר יותר משנה, אך הם מעולם לא נגעו אחד בשנייה למספיק זמן כדי להפעיל את הקללות? אולי הקללות שלהם הגיבו בגלל ששניהם סיפרו עליהן אחד לשנייה בפעם הראשונה, ורגשותיהם הסוערים ערערו את שליטתם בהן? ואולי זה היה רק חד פעמי, והם לא צריכים לחשוש ממגע ממושך?
"אני מקווה לטובתך שנחטפת," ספיר מלמלה לעצמה. "כי זו הדרך היחידה בה תוכל להתחמק מסדרת החבטות שאני הולכת לתת לך על כך שהדאגת אותי."
היא קיפלה לבטנה גם את רגלה השמאלית וחיבקה את רגליה בזרועותיה. ספיר בהתה בקצוות נעליה ונזכרה בפגישתה הראשונה עם מוגן...
*****
היא הייתה אז אבירה בשלבי אימונים מתקדמים. היא כבר הצליחה להביס כמעט את כל האבירים בכיתתה וטיפסה בבטחה ב"סולם המיומנות", מן טבלה שבונה לעצמה כל כיתה של אבירים מתלמדים בסוף שלבי האימונים הראשונים שלהם, בה הם כותבים מי הם חמשת הלוחמים החזקים והמיומנים ביותר בכיתה. כך התמידו האבירים באימוניהם, בתקווה שיוכלו להגיע ל"סולם המיומנות", ואולי אפילו לככב בראשו.
היו שתי דרכים להיכנס ל"סולם": דרך אחת היא כשלפחות אחד מהמדריכים קובע כי רמתו של התלמיד מתאימה. הדרך השנייה היא להילחם באביר מהרשימה ולנצח אותו. לספיר נשאר לנצח רק עוד שני אבירים לפני שתגיע לראש הרשימה. כל האבירים שבכיתתה עקבו אחר התקדמותה המרשימה בנשימה עצורה וחיכו לקרב הבא שלה, תוהים מתי תפסיד. אם היא בכלל יכולה להפסיד. ספיר השתדלה לתזמן את הקרבות שלה כך שהאבירים האחרים בכיתתה לא יוכלו לצפות בהם. היא שנאה שצופים בה כשהיא נלחמת. היא הרגישה כאילו היא מתרברבת ביכולות שלא באמת היו מרשימות במיוחד. היא לא הייתה מעוניינת בהערצה, אלא בקרב ובהוכחה לכך שהיא משתפרת.
ביום בו פגשה את מוגן לראשונה היא נלחמה באבירה השנייה בחוזקה בכיתה שלה.
הן קבעו בניהן להיפגש באחת הזירות שבמגרש האימונים בצהרי היום. בשמש עמדה גבוהה בשמים והטילה על האדמה את קרניה הלוהטות. ספיר זכרה את הקרב הזה היטב; זה היה אחד הקרבות הקשים ביותר שהיו לה מעולם. יריבתה נעה בקלילות ובזריזות וחרבה הצליפה לעבר ספיר כמו נחש מכיש. תנועותיה היו כה מהירות, עד שספיר בקושי הצליחה לחמוק מהן, שלא לדבר על לתקוף בחזרה. היא ספגה לא מעט פציעות באותו הקרב, אבל כך גם יריבתה. ספיר הצליחה להתחמק ממתקפותיה ואף להשיב עליהן במתקפות משלה. זה היה קרב ארוך וכוחותיהן היו כמעט שקולים לחלוטין, אך לבסוף ניצחה ספיר ובכך הבטיחה את מקומה כלוחמת השנייה בחוזקה בכיתתה.
כשלחצה ידיים עם האבירה, זו שיבחה אותה ואמרה שלכבוד הוא לה להפסיד למישהי כמו ספיר. "תודה," השיבה ספיר. "היית יריבה מאיימת והצלחתי לנצח אותך רק בקושי. זה מוכיח שיש לי עוד הרבה מה ללמוד אם אני רוצה לשמור על המקום שלי ב'סולם המיומנות'."
האבירה עזבה את זירת האימונים וספיר נותרה עומדת לבדה. או כך לפחות חשבה.
"זה היה קרב טוב," אמר לפתע קול מאחוריה. ספיר הסתובבה לאחור במהירות והגביהה את  חרבה.
מולה, שעון במרפקיו על הגדר המקיפה את הזירה, עמד בחור גבוה ששיערו החום היה ארוך בערך כשלה. הוא הביט בה בעניין ונראה היה שהוא כבר עומד שם זמן מה. "מצטער, לא התכוונתי להבהיל אותך," הוסיף הבחור. ספיר הביטה בו בחשד, חרבה עדיין מוגבהת לפניה. "את מתכוונת לשסף לי את הגרון על זה שהבהלתי אותך?" המשיך הבחור משראה שהיא אינה מנמיכה את חרבה.
"מי אתה?" תבעה ספיר לדעת. הוא יכול לנסות ולהתבדח איתה כמה שהוא רוצה, זה לא יגרום לה פתאום לבטוח בו. היא למדה עם השנים להיות חשדנית כלפי זרים.
הבחור הביט בה בשתיקה לכמה רגעים. "סתם ליצן," ענה לבסוף. ספיר הביטה בו בבלבול, אבל נראה היה שלא הבחין בכך - או שאולי בחר להתעלם - והמשיך בדבריו. "זה היה קרב טוב, אבל... אני חייב להודות שאותי זה קצת מלחיץ שאחת מהאבירות של המלך אוהבת כל כך קרבות. כלומר, ממש חייכת בערך חצי מהקרב, כאילו ממש נהנית להניף את החרב שלך עליה וכמעט לחתוך אותה לשניים. לא משנה כמה נפצעת וכמה פצעת אותה." הוא עצר לרגע ובחן אותה במבטו. "לי אישית זה לא ממש משנה, אבל אני לא בטוח עד כמה לוחמת עם צימאון לדם תשתלב במסדר האבירים הזה..."
כעס קל הבזיק בפניה של ספיר. "אין לי צימאון לדם," אמרה לו בתקיפות.
"באמת?" שאל הבחור הזר תוך הרמת גבה. "אז איך את מסבירה את העובדה שחייכת בערך בחצי מהזמן בקרב הזה, למרות שהדם שלך ושל היריבה שלך מרוח לכל אורך הזירה הזו?"
ספיר בחנה את סביבתה לראשונה מאז סוף הקרב. על האדמה היו מפוזרים באקראי כתמים קטנים, אדומים כהים. היא הייתה כל כך שקועה בקרב, שהיא אפילו לא הבחינה בבלגן שיצרה סביבה. היא הנמיכה מעט את חרבה. "באמת חייכתי?" שאלה את הזר במבוכה.
"בחיי אוזניים הורודות והפלומתיות שלי," השיב.
"אה?" ספיר לא הייתה בטוחה שהיא שמעה אותו היטב. הוא אמר... אוזניים ורודות?
"לא משנה."
ספיר החליטה לוותר על עמדת ההגנה שלה ונעצה את חרבה באדמה לצידה כשידה הימנית עדיין אוחזת בניצב. "תראה..." פתחה. לא בטוחה איך להמשיך.
הבחור הזר רכן קצת יותר קדימה על מרפקיו. "כן?" שאל. היא לא הייתה בטוחה אם הוא מעודד אותה להמשיך או מתגרה בה.
היא שאפה עמוקות והמשיכה, מקווה להסביר את עצמה כראוי. "אני פשוט... אוהבת להילחם. אני אוהבת את התחושה של המאמץ הפיזי ואת הצורך לחשוב מהר יותר מהיריב. אני אוהבת את תחושת השחרור שבהנפת החרב. אני אפילו אוהבת את תחושת התסכול כשאני מפסידה, כי היא גורמת לי לרצות לשאוף גבוה יותר. לשאוף להשתפר." ספיר הרימה את מבטה לשמיים המשובצים עננים לבנים רכים. "אני אוהבת את ההרגשה הזו שהיריב שעומד מולי באמת מתייחס אליי ברצינות ושוקל את צעדיו בקרב מולי. אלה תחושות שאף פעם לא הרגשתי לפני שהגעתי לכאן. כשאני נלחמת... אני באמת מרגישה חיה. אני מרגישה שאני חיה, ושלאף אחד אין בעיה עם זה."
איש מהשניים לא דיבר למשך כמה דקות.
הזר גיחך. ספיר הנמיכה במהירות את ראשה והביטה בו. על שפתיו ריחף חיוך קטן ומבטו היה מקובע על נקודה לא ברורה ברצפת הזירה. "להרגיש שאת חיה... מבלי שלמישהו תהיה בעיה עם זה..." מלמל. "השיטה שלך קצת יותר מוצלחת משלי." ספיר חשבה שהיא שומעת נימה של עצב מתגנבת לקולו.
"טוב," אמר הזר בקול רם וקליל. "אני שמח לדעת שאחת מהאבירות של המלך היא לוחמת טובה כל כך, ושאין לה צימאון לדם." הוא הזדקף במקומו ונופף לה בידו. "ביי." ובלי לחכות לתשובה ופנה ממנה והלך לדרכו.
*****
גם אחרי שהוא נעלם מטווח ראייתה, המשיכה ספיר לחשוב על הבחור המוזר ההוא ועל השיחה המוזרה שניהלו בניהם. רק לאחר שהפכה לאבירה של המלכה הבינה שהבחור איתו דיברה הוא מוגן, האביר של המלך. ורק לאחר שגילתה את דבר קיומה של הקללה שלו היא הבינה למה התכוון כשאמר שהשיטה שלה קצת יותר מוצלחת משלו. הדרך של ספיר להרגיש חיה הייתה באמצעות לחימה. הדרך של מוגן להרגיש חי הייתה באמצעות לבישת חליפת ארנב ולקיחת תפקיד ליצן החצר.
היא נזכרה ששאלה אותו יום אחד, קצת אחרי תקרית הקללות, למה הוא מסרב להפוך לאביר של המלך. היא כבר שאלה אותו שאלה זו בעבר, אך תמיד קיבלה תשובה חלקית ולא משכנעת. היא קיוותה שהפעם, לאחר חשיפת האמת על הקללה שלו, הוא יהיה מוכן לתת לה תשובה כנה.
"לפעמים," הוא ענה לה, "נדמה לי שאם אשוב להחזיק חרב, זה יעודד את האינטגרלים הארורים האלה לנסות ולהשתחרר." הוא לא פרט יותר, אלא סטה מהנושא. "חוץ מזה, כיף יותר להיות ליצן וארנב. את יודעת איזו תחושת סיפוק אני חש כששר הצבא מתעצבן עליי כל כך, שראשו נעשה אדום כמו השריון שלו?" הוא צחקק בנבזיות. ספיר החליטה לא ללחוץ עליו לפרט. המידע הזה יספיק לה.
חוט מחשבתה נקטע ע"י צליל מאופק של כחכוח גרון שבקע מאחוריה. ספיר הפנתה את ראשה לעבר המקום ממנו הגיע הקול וראתה שומר עטוי שריון עומד במרחק של כמה צעדים ממנה, ממתין בנימוס לתשומת ליבה.
"כן?"
השומר מיד נמתח לדום מופתי. "האבירה," הוא הכריז, "הוד מלכותה המלכה ווינגס מבקשת את נוכחותך בחדריה הפרטיים במידי!" עיניו היו מקובעות הנקודה כלשהי מעל ראשה. חוק מוזר כלשהו של מסדר האבירים.
"אמור לה שאני באה מיד."
השומר זקף את גבו עוד יותר, להדגשת הדום בו עמד. "כן, האבירה!"
הוא פנה ללכת אך ספיר עצרה מבעדו. "חכה. במחשבה שנייה, אתה רשאי לחזור לעמדתך. אני אלך אליה כבר עכשיו. אין צורך שתודיע לה." ספיר קמה ממקומה על ביצורי הטירה. "משוחרר."
"כן, האבירה!" הכריז השומר. הוא פנה מספיר ומיהר לחזור לעמדת השמירה שלו.
ספיר הלכה בעקבותיו אל גרם המדרגות העשוי אבן חלקה ועשתה את דרכה לחדריה של המלכה. בדרכה היא חלפה על פני אבירים ששמרו ביחידים או בזוגות במסדרונות הארוכים. משהגיעה לדלת הכפולה הגדולה, המעוטרת בטוב טעם (כיאה למלכה ווינגס), דפקה ספיר שלוש פעמים על הדלת. הדלת נפתחה כמעט מיד והמלכה עמדה בפתח.
"הגעת!" קראה המלכה ווינגס בשמחה. "מצוין! בואי, היכנסי." היא תפסה את ספיר בידה ומשכה אותה במהירות פנימה, בליווי קריאת מחאה קטנה מצידה של ספיר.
המלכה סגרה את הדלתות אחרי ספיר ואז הסתובבה אליה בעיניים נוצצות. "בואי נצא לקניות!"
"אה?"
 
שעה וחצי לאחר מכן היו השתיים רכובות על גבי שני סוסים, כשמאחוריהן רוכבים עוד שני אבירים ואבירה אחת כמלווים למלכה.
תחילה, לאחר הכרזתה של המלכה, ספיר פשוט בהתה בה בחוסר הבנה, עיניה מנסות לחדור מבעד לשכבת הנצנצים הבדיוניים שעפו מפניה הנלהבות. המלכה צחקה בחמימות נוכח הבעת הפנים של האבירה שלה ומיהרה להסביר בקצרה את תוכניתה: היא רוצה לצאת לעיר ולקנות בגדים לכבוד הנשף המלכותי לציון יום השנה למלכותו של המלך היב. "ונורא רציתי שתצטרפי אליי כי אף פעם לא עשיתי קניות עם חברה וזה נשמע לי כיף!" הנצנצים חזרו לעוף מפניה. מבחינה בדיונית, כמובן.
ניכר בעליל שספיר לא מתלהבת מהרעיון. כך פתחה המלכה במסע שכנועים, מפרטת ארוכות למה על ספיר להצטרף אליה, וזו בסופו של דבר נכנעה.
קשה לסרב למלכה.
המלכה המדוברת רצתה לצאת מיד, וכך התחיל ויכוח נוסף: המלכה רצתה לצאת רק היא וספיר, אך ספיר סירבה בתוקף והציעה את הכרכרה המלכותית ואיתה ליווי מתאים. לבסוף הן הסכימו בניהן על סוסים וליווי קטן.
מה שהוביל לויכוח נוסף: האם על ספיר לשאת נשק? ואם כן, אז מאיזה סוג? ספיר התעקשה לקחת איתה את חרבה, אך המלכה התנגדה לכך בתוקף בטענה שעליה להפגין ביטחון באזרחים ובאבירים, ואיך תוכל להפגין זאת כשהאבירה שלה נושאת איתה חרב ענקית. וחוץ מזה, איך תוכל ספיר ליהנות מהקניות שלהן כשהיא נושאת איתה חרב גדולה?
בסופו של דבר סיכמו השתיים שהאבירים יהיו חמושים כרגיל ושספיר תישא איתה כלי נשק קלים, כגון סכינים. ("והבעיטות המסובבות שוברות-הצלעות שלך!")
כל הויכוחים האלה לקחו שעה.
"בזבזנו זמן יקר בויכוחים," התלוננה המלכה בפרצוף חמוץ. הם כבר עזבו את שטח הארמון ורכבו כעת על הכביש המוביל למרכז העיר.
"אני מצטערת הוד מלכותך, אבל ביטחונך חשוב יותר מכל דבר אחר. בעיקר אם את יוצאת למקום עמוס כמו מרכז העיר."
"את לא צריכה לדאוג כל כך הרבה, ספיר. את כאן איתי," המלכה חייכה אליה בחום, "היכן עוד אוכל למצוא שמירה טובה ואמינה יותר?"
ספיר החזירה לה חיוך, אך לא השתכנעה. היא העיפה מבט מהיר באביר שרכב לפניהן ובשניים שרכבו מאחור, מוודאת שהם ערניים ובעמדות הנכונות. היא סרקה את הרחוב סביבה וחיפשה רמזים לאיום אפשרי. בינתיים כלום. מצוין.
"אני מתרגשת!" אמרה המלכה כשהיא סופקת כפיים באושר. "אף פעם לא הסתובבתי ככה בעיר, רכובה על גב סוס. תמיד הייתי בתוך כרכרה, שהיא לא נוחה כמו שאחרים חושבים, דרך אגב." היא הביטה בספיר. "זה יהיה ממש כיף! נסתובב בכל מני חנויות ונראה כל מני דברים מעניינים! אני אקנה לי שמלה יפה לכבוד יום השנה של עיבי ואז נקנה משהו לאכול – או – ואולי אקנה גם איזו יצירת אומנות יפה לארמון. או-או! וגם שמעתי שיש פה ציירים ממש מוכשרים! בואי נבקש מהם לצייר תמונה קטנה שלנו ביחד! אה, וגם נבחר לך שמלה יפה לנשף. תמיד תהיתי איך תיראי בשמלה. חשבתי שכחול יתאים לך, כי את הרי דרקון הספיר. למרות שלדעתי גם צהוב יחמיא לך. או! ואולי כדאי בכלל-"
"רגע אחד," ספיר קטעה אותה. "הסכמתי למסע הקניות הזה כי אנחנו חברות, עם או בלי מעמדות. אבל מעולם לא הסכמתי ללבוש שמלה. או למדוד שמלה. הסכמתי רק להסתכל על שמלות, וגם מזה אני לא הכי מרוצה."
המלכה ווינגס הביטה בספיר באכזבה. "אבל... חשבתי שנעשה קניות ביחד..."
"אנחנו עושות קניות ביחד," הדגישה ספיר. "אני אשמח לייעץ לך אם תצטרכי עזרה בבחירה של בגד כלשהו. חוץ מזה, עדיין נאכל ביחד. אם תרצי, גם נחפש את הציירים האלה שדיברת עליהם." היא לחצה את כתפה של ווינגס בעידוד. הפגנת חיבה באמצעות מגה פיזי הייתה דבר מאוד נדיר מצידה של ספיר, לכן ידעה ווינגס שדבריה כנים ומצב רוחה הטוב שב אליה. "בסדר," היא אמרה, עליזה כמקודם.
לאחר עוד כמה דקות רכיבה הגיעה הקבוצה הקטנה לייעדה: חנות בגדים צנועה למראה ששמשה גם כמתפרה. בחלון הראווה עמדו בובות חסרות ראש שהציגו בגדים מסוגים שונים, או לחליפין, ראשים חסרי בובה שהציגו סרטי ראש וסיכות עשויות בד לנשים. מעל לכניסה היה תלוי שלט גדול ופשוט ועליו נכתב "מפלי המשי - חנות בגדים ומתפרה".
המלכה ירדה מגב סוסה ומיהרה בהתרגשות פנימה. ספיר נכנסה בעקבותיה ואיתה האבירה שהתלוותה אליהן. שני האבירים הנותרים התייצבו מחוץ לדלת, לשמירה.
כניסתן של הבנות לחנות לוותה בדנדון פעמון עדין אך רם. בפנים הייתה החנות גדולה יותר משנראתה מבחוץ. חלל רחב נגלה לפניהן, ובו שורות-שורות של מתלים עמוסים בשלל בגדים לנשים, לגברים ולילדים כאחד. נדמה היה כי כל צבעי העולם התאספו יחדיו על הקולבים שבחנות. היו שם צבעים פשוטים, כמו צהוב ואדום ולבן, אבל גם צבעים עשירים יותר, שקשה להגדיר בפשטות. היו שמלות בצבע קרם וז'קטים בצבע ירוק אזמרגד, גלימות בצבע ירוק ים או אדום כדם ומכנסיים שונים ומשונים שצבעם כצבע החול. היו שם כל כך הרבה צבעים, שספיר חשה את ראייתה מתערפלת.
והריח. היה שם ריח של בדים חדשים ושל צבע ודבק. הריח הזה הציף את החנות וחדר אל תוך האף. ספיר הרגישה כאילו הוא נדבק אל פנים נחיריה.
היא גם הבחינה מהמקום שבו עמדה בסוגים שונים של בדים. היא ראתה קטיפה ומשי, אותם היה קל לה לזהות כיוון שהיו נפוצים למדי בארמון. היא ראתה גם סטן ופשתן ועוד בדים רבים שלא ידעה לזהות.
מעולם לא ראתה אף אחת מהנוכחות מבחר כה גדול וכה עשיר של בגדים.
"ברוכים הבאים," ברך אותן הפקיד בדלפק שניצב מימין לכניסה, ובכך ניער אותן ממצב הקיפאון שבו היו שרויות. הפקיד, שראשו היה קבור עד כה בתוך מחברת גדולה מכוסה כתב יד מסודר, פנה להביט בהן. "במה אני יכול לעזו-זו-זו-ר-" הוא החל לגמגם משגילה מי נכנסו לחנות זה עתה. "הוד מלכותך!" קרא ביראת כבוד. הוא נעמד במהירות על רגליו, דוחף את הכיסא עליו ישב בחריקה רמה, וקד עמוקות בפני המלכה.
"בבקשה, אין צורך בכך," אמרה המלכה בנועם. המוכר הזדקף בחשש קל ופנה לסקור את בנות לווייתה של המלכה. עיניו נחו על ספיר ויראת הכבוד חזרה לפניו. "הו, זו דרקון הספיר! ואיתה אבירה מכובדת מהמסדר. איזה כבוד גדול נפל בחלקי!" הוא קד שנית לקבוצה הקטנה. "ברוכות הבאות אל 'מפלי המשי'. בבקשה אמרו לי, במה אני יכול לעזור לכן?" הוא הביט בהן בציפייה מרוסנת.
ספיר בחנה את המוכר. הוא היה איש נמוך קומה אך מוצק, בעל לסת רבועה ואף רחב מתחת לעיניים כהות. הוא היה לבוש במכנסיים קצרים ובחולצה קצרה ומעלייה ירכית שחורה. זוויות פיו התעקלו בחיוך קל. הוא נראה לא מזיק במיוחד, אך ספיר לא סמכה על רושם שנוצר ממראה חיצוני. היא זזה מעט הצידה, כאילו מבלי משים, ונעמדה בנקודה אסטרטגית טובה יותר. כך תוכל להגן על המלכה גם מפני המוכר (אם יתברר שהוא מסוכן) וגם מפני כל סכנה אחרת שעלולה לצוץ.
"ובכן," פתחה המלכה, "אני מחפשת שמלת נשף." היא עמדה בגו זקוף ובפנים שלוות. הבחורה הנלהבת והפטפטנית שדיברה עם ספיר על קניות כמה דקות קודם לכן נסוגה לאחור ופינתה מקום למלכה המכובדת והשקולה, האהובה כל כך על תושבי הממלכה. הדבר הראשון שלמדה ספיר להעריך במלכה היה האיפוק החינני שהפגינה בציבור. (כשלא היה איש שהרגיז אותה וגרם לה לפזר פקודות לעריפת ראשים.) "איני מחפשת עיצוב מסוים, ולכן אשמח לראות את כל העומד לרשותך. המחיר, כמובן, אינו מהווה בעיה."
המוכר קד פעם נוספת. "כן, הוד מלכותך. הואילי נא לבוא אחריי." הוא החווה בידו לעבר המתלים הרבים שבחנות ופנה ללכת לאגף השמאלי.
ווינגס פנתה אל האבירה שלצידה. "אבירה, תרצי אולי לקנות לך דבר מה בהזדמנות זו?" שאלה.
"תודה לך, הוד מלכותך, אך אין דבר שברצוני לקנות." היא קדה בהכרת תודה.
"בסדר גמור," ענתה המלכה. "עכשיו, אם תסלחו לי, אלך לבחור לעצמי שמלה. ספיר, הואילי נא להתלוות אליי."
"כן, הוד מלכותך," היא צעדה לצד המלכה לעברו של המוכר.
השעה הבאה הייתה עמוסה בשמלות רבות יותר משספיר תכננה אי פעם לראות. היו שם שמלות  בכל צבע אפשרי, משחור ועד ורוד עז, עם כל עיטור אפשרי הידוע לאדם ומכל בד אפשרי. פה ושם המלכה התייעצה עם ספיר בנוגע לשמלה מסוימת, אך לרוב היא בחנה את השמלות בעצמה, זורקת הערות לאוויר שאולי הופנו אל ספיר ואולי לא. לאחר כמעט שעה וחצי של התלבטויות, התערב המוכר וסיפר שיש באפשרותה של המלכה לבחור שמלה מסוימת ואז לקרוא לאחד מהתופרים, היושבים באחורי החנות, על מנת שאלה ישנו את מה שלא מצא חן בעיניה בשמלה המדוברת. המלכה הורתה לו לעשות כן. היא בחרה את השמלה המועדפת עליה מהמבחר הרחב והמוכר הוביל אותה, כשספיר והאבירה הנוספת בעקבותיה, אל חדר צדדי בחנות.
החדר הצדדי התגלה כחדר שגודלו כמחצית מגודל החנות עצמה. לא בדיוק מה שמצפים לו מחדר צדדי. בצידו הקדמי של החדר ניצבו עמדות תפירה מאוישות בתופרים ובתופרות השקועים במלאכתם. בצידו האחורי עמדה מחיצת בד קהה. לא ניתן היה לראות מה היה מעבר לה.
המוכר ניגש אל אישה בעמדת התפירה הראשונה. היה לה שיער חלק שנגזר בקו ישר בגובה הסנטר; עיניה הבהירות היו נעוצות בבד הנח על המכונה שלפניה – מכונת תפירה הפועלת באמצעות דוושה – ובין גבותיה המכווצות בריכוז הופיע קמט דק. אצבעותיה הדקות עברו במיומנות על גבי הבד, מכוונות אותו כך שהמכונה תתפור את החלקים הרצויים. המוכר המתין בסבלנות עד שהאישה סיימה לתפור את הבד והפנתה אליו את תשומת ליבה המלאה. הם שוחחו קצרות בקולות נמוכים, נמנעים מלהפריע למלאכתם של התופרים האחרים.
האישה הנהנה ואז קמה ממקומה וניגשה אל הקבוצה הקטנה. היא הודתה למוכר ושלחה אותו בחזרה לעמדתו, ומיד לאחר מכן פנתה אל המלכה ואל פמלייתה הצנועה. "סליחה על העיכוב, הוד מלכותך. היה עליי לסיים את מלאכת התפירה לפני שאוכל להתפנות ללקוח כלשהו, אחרת רמת עבודת תרד בשל קטיעתה, וזה בהחלט לא מתקבל על הדעת. אנא הרשי לי להציג את עצמי," היא קדה בכובד ראש בפני המלכה. "שמי הוא לוּמינה, בעלת החנות והתופרת הוותיקה ביותר כאן."
הוותיקה ביותר? ספיר פנתה לבחון את התופרת ביתר תשומת לב. ובאמת, מקרוב ניתן היה להבחין בקמטים דקיקים המקיפים את פיה ועיניה של לומינה. אם מוסיפים לכך את המיומנות בה עבדה, ההנחה שאישה זו עובדת כתופרת כבר זמן רב נראתה הגיונית. ספיר מעולם לא הצטיינה בזיהוי גילאים, אך אם היה עליה לנחש, הייתה אומרת כי האישה שמולה מבוגרת ממנה בשני עשורים לערך.
"בואי איתי, בבקשה." אמרה לומינה. "דרקון הספיר מוזמנת להצטרף גם היא," הוסיפה כשהיא מביטה בספיר.
ספיר הורתה לאבירה להישאר ליד דלת הכניסה לחדר האחורי, ולאחר שזו הצדיעה לה קצרות, הלכה ספיר בעקבות לומינה והמלכה אל מאחורי המחיצה שבירכתי החדר. מאחורי המחיצה הוצבה עמדת תפירה נוספת, דומה לאחרות. בפינה עמדה מחיצה קטנה יותר, כנראה להחלפת בגדים. על שני קירות צמודים נתלו שתי מראות גדולות שנפגשו בניהן עם היפגשות הקירות. בצמוד אליהן נחה במה עגולה קטנה.
לומינה סגרה את המחיצה הגדולה מאחוריהן כדי להעניק להן פרטיות, ואז הצביעה על המחיצה הקטנה יותר. "הוד מלכותך, את יכולה ללכת להחליף בגדים שם. ברגע שתסיימי נוכל להתחיל בתיקונים." המלכה ניגשה אל מאחורי המחיצה. ספיר מיקמה את עצמה בפינת החדר הקרובה ביותר לבמה. מהנקודה הזו היא ראתה בבירור את כל החלל. בנוסף לכך, במקרה של סכנה למלכה, ספיר תוכל להגיע אליה במהירות מבלי שדבר יעמוד בדרכה ויכשיל אותה. צורת החשיבה הזו אולי נראתה מגוננת מדי לאור העובדה שגם מחוץ לחדר הזה וגם מחוץ לחנות עצמה הוצבו שומרים, אבל לדעתה של ספיר, כשאת משמשת קו ההגנה האחרון בהחלט של המלכה, אי אפשר להיות מגוננת מדי.
המלכה יצאה מאחורי המחיצה כשהיא לבושה בשמלה ארוכה שצבעה ירוק כניצני האביב. מהמותניים ומטה הייתה השמלה עשויה מספר שכבות, כולן עשויות משי, שהתנפנפו בעצלתיים סביב קרסוליה של המלכה. שכבת הבד העליונה ביותר הייתה לבנה ודמה לשכבת השלג הראשון על הדשא שבגני הארמון. מאזור המותניים ומעלה הייתה השמלה משובצת טיפות זכוכית קטנות בגוון ירוק עז ומבריק, כמו אבן חן. רק השרוולים לא היו מכוסים בטיפות הזכוכית. במקום זאת, שתי וערב של חוטי זהב כיסה את אזור היקף המרפק ומפרק היד.
ספיר בחנה את המלכה בהתרשמות. "בחרת שמלה יפה מאוד, הוד מלכותך."
"אכן, בחירה נאה." אישרה לומינה, מתרשמת גם היא. "ובכן, גשי בבקשה לעמוד על הבמה שליד המראות וניגש מיד לעבודה." המלכה עשתה כבקשתה. לומינה שאלה את המלכה מה ברצונה לשנות בשמלה, וזו פרטה לה את רצונותיה.
כך החלה התופרת במלאכת עיצוב השמלה. לומינה שקדה על השמלה במיומנות ובדממה, לא מתקשרת עם איש בזמן עבודתה, פרט למקרים בהם ביקשה מהמלכה לשנות תנוחה או ביקשה את אישורה על עבודתה.
שתיקה מילאה את החלל. מעברו האחר של החדר ניתן היה לשמוע את רעש עבודתם של התופרים והתופרות העובדים עם מכונות התפירה, מחברים יחד בדים ויוצרים בגד חדש. מדי פעם ניתן היה לשמוע מלמולים של שיחה קצרה, ולאחר מכן שוב דממה פרט לרעש העבודה.
ספיר הביטה במלכה מהמקום בו עמדה. היא עמדה במקומה בסבלנות בעוד לומינה נועצת סיכות בגב שמלתה. היא לא יכלה שלא להעריך את המלכה על הסבלנות והשלווה שהפגינה; תכונות שספיר לעולם לא הייתה מפגינה בעצמה בנסיבות האלו.
המלכה הבחינה במבטה של ספיר וחייכה אליה בחיבה. "על מה את חושבת?" שאלה בקול רך.
"על הסבלנות המדהימה שלך," השיבה ספיר בחיוך קטן משלה. "הלוואי ולי הייתה סבלנות כזה. לעמוד בשקט, להקשיב... התכונות האלה לוקות בחסר אצלי."
המלכה הנידה בראשה. "דרקונה יקרה שלי, את לא מעריכה את עצמך מספיק. את מפגינה סבלנות רבה בכל כך הרבה נושאים. אולי לא באותם הנושאים כמוני, אך בהחלט בנושאים רבים. נושאים שבהם לי קשה להפגין סבלנות. למשל, כל מי שאני כועסת עליו בארמון. את תמיד אומרת לי להירגע ולחשוב פעמיים, נכון? לכן אנחנו טובות כל כך ביחד." היא קרצה לספיר, מחווה כמעט בלתי מורגשת.
ספיר רק הביטה בה בהכרת תודה שקטה, שמחה על המילים האלה. היא לא אמרה דבר, אך ווינגס הבינה.
העבודה על השמלה לקחה ללומינה בערך כשעה. כאשר היא סיימה לנעוץ סיכות בשמלה היא הורתה למלכה לפשוט אותה והחלה לתפור את הנדרש. כאשר סיימה היא הורתה למלכה ללבוש אותה שוב והיא ווידאה שאין תיקונים נוספים לערוך. לשמחתה ולשמחת המלכה לא היה דבר לתקן.
בעוד המלכה פושטת את השמלה מאחורי המחיצה וחוזרת ללבוש את השמלה איתה יצאה מהארמון, פנתה לומינה אל ספיר. "מה איתך, דרקון הספיר? לא תרצי לקנות גם את משהו לכבוד הנשף?"
ספיר הנידה בראשה לשלילה, קצת מופתעת מהשאלה. "אני לא מתעניינת בשמלות, תודה לך." השיבה בנימוס.
לומינה זקרה גבה דקה אחת. "באמת? ובכן, במקרה יש לי משהו שאולי יוכל להתאים לך. עיצוב אישי שלי. למעשה, עיצבתי אותו בהשראת השריון הרשמי שלך. זה שאת לובשת באירועים רשמיים של הממלכה. האם את מעוניינת לראות אותו?
ספיר פתחה את פיה לענות, אך לפני שהספיקה להוציא אפילו הגה צץ ראשה של המלכה  מקצה המחיצה. "היא מעוניינת."


נערך לאחרונה על-ידי TheSapphireDragon בתאריך 2014-05-20, 23:30, סך-הכל נערך פעם אחת
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-20, 23:27
מסתבר שהפרק ארוך מדי בשביל ההודעה, אז הפרק יפורסם בחלקים. ^^"




מסע קניות מלכותי - חלק 2:

מסע קניות מלכותי - חלק שני

המלכה שילמה את המחיר הנדרש עבור השמלה ועבור פריט הלבוש המיוחד של ספיר, בנוסף לבונוס נדיב על עזרתם הרבה של הפקיד ושל לומינה. המלכה ופמלייתה הקטנה עזבו את החנות, עלו על הסוסים והמשיכו במסעם בעיר.
המלכה ווינגס ישבה זקופה על גב סוסה, מרוצה בעליל מהקניות שערכה זה עתה. ספיר, לעומתה, הרגישה הרבה פחות בנוח. היא התעקשה שהמלכה לא תשלם בעבורה על הבגד שבחרה, אך זו הייתה נחושה בדעתה, והניצוץ שבעיניה לימד את ספיר שאין כל טעם להתווכח.
האישה הזו יכולה להיות כל כך עיקשת לפעמים.
בדרך כלל.
תמיד.
היא הודתה לווינגס מאות פעמים לפני שעזבו את החנות, וכנראה שגם תודה לה עוד מאות פעמים בעתיד, בעיקר כי פריט הלבוש המסוים הזה באמת מצא חן בעיניה; מה שהיה נדיר במיוחד, כיוון שתמיד התקשתה למצוא לעצמה בגדים.
"ספיר, תראי!" קולה של המלכה החזיר את ספיר למציאות. היא הפנתה את ראשה אל הכיוון אליו הצביעה. בהמשך הרחוב, כמעט בקצהו, עמד דוכן פשוט שמרכולתו מנצנצת לאור אחר הצהריים הרך. מאחורי הדוכן ניצבה דמות בגלימה אפורה ארוכה. "זה דוכן תכשיטים," אמרה בהתרגשות. "אולי הם אפילו בעבודת יד! בואי ניגש לראות. אני סקרנית לדעת מה עוד מסוגלים תושבי הממלכה הזו ליצור במו ידיהם." הם המשיכו לאורך הרחוב עד שהגיעו לדוכן התכשיטים. המלכה ירדה מגב הסוס שלה, ואיתה ירדו גם ספיר ואחד האבירים. השניים הנוספים נותרו על גב סוסיהם, עומדים על המשמר מפני כל סכנה אפשרית למלכה.
מאחורי הדוכן עמדה אישה גבוהה בגיל העמידה. לראשה חבשה ברדס שמתוכו גלש שיער שחור שזור שיבה. פניה היו מוצללות בתוך הברדס, אך עדיין ניתן היה להבחין בקמטים דקים סביב עיניה הכהות ופיה.
המלכה ברכה את האישה, וזו השיבה בקידה עמוקה ובברכה רשמית."כבוד גדול הוא לי להציג בפנייך את יצירותיי הצנועות, הוד מלכותך." אמרה המוכרת.
המלכה בחנה בעניין את הסחורה הפרוסה על גבי הדוכן. "האם את היא זו שהכינה את כל התכשיטים האלה?"
"אכן, הוד מלכותך." אישרה המוכרת. היא הביטה במלכה בעיניה המבריקות, ואז הפנתה את מבטה אל האביר שעמד מצד אחד שלה ואל ספיר שעמדה מצידה השני. "עבדתי עליהם במשך ימים רבים. הם עשויים מתכת חזקה ומשובצות בהם אבני חן יקרות מפז."
"הו, באמת?" שאלה המלכה בטון מתרשם. ספיר, קרעה את מבטה מהתכשיטים המגוונים המפוזרים על הדוכן, והביטה במלכה בחשד. הטון שבו השתמשה עכשיו... הוא היה אמור להיות מתרשם, אבל ספיר שמעה בו גוון קצת שונה...
היא נטלה מהדוכן צמיד דק ובחנה אותו בעניין. "הם מאוד יפים." אמרה. מזווית העין, הבחינה במלכה עוברת באצבעה על התכשיטים.
"ואת אומרת שכולם משובצים אבנים טובות?" המוכרת הביטה במלכה והנהנה באישור. ווינגס לא הביטה בה. היא עדיין בחנה את התכשיטים. "כן."
"האם יש כאן יהלומים?" שאלה בסקרנות.
המוכרת הורתה בידה על ימין הדוכן, מול ווינגס, על אוסף של שרשראות אשר בכל אחת מהן משובץ תליון יהלום יחיד.
ווינגס אספה בידה את אחת השרשראות ושפשפה באגודלה את היהלום הלבן המבריק המשובץ בה. "ואת אומרת שכל היהלומים האלה אמיתיים?"
המוכרת היססה לרגע. "כן הוד מלכותך. כבר אמרתי זאת."
ווינגס הניחה את השרשרת בחזרה במקומה. ספיר עוד בחנה את התכשיטים ולא הביטה בה. האביר שעמד לצדה של המלכה הביט בה כעת בתהייה קלה, מרגיש שמשהו אינו כשורה, אך לא ממש בטוח במה מדובר.
המלכה ווינגס הישירה מבט אל בעלת הדוכן וניצוץ של כעס הבזיק בעיניה. "מדוע את משקרת לי?" דרשה לדעת.
האישה הביטה במלכה כלא מבינה. "מ-מה?"
"היהלומים האלה מזויפים." ירתה המלכה. "למעשה, חצי מהאבנים היקרות כאן מזויפות."
האישה נרתעה מעט לאחור. "ל-למה את מתכוונת?"
"את יודעת בדיוק למה אני מתכוונת," קבעה המלכה, כעסה גלוי עכשיו. "ברור לחלוטין שידעת על זה. ראיתי את זה בעיניים שלך כששאלתי אותך אם הם אמיתיים. לכמה אנשים כבר מכרת תכשיטים מזויפים? כמה אנשים רימית כבר?" המוכרת נרתעה צעד נוסף לאחור. הברדס שלה החליק מעט לאחור וחשף אגל זיעה שנטף במורד פניה. "א...אני לא מבינה-"
"ספיר," אמרה המלכה בקשיחות, "התוכלי בבקשה לבדוק בשבילנו אם היהלומים האלה אכן אמיתיים?" היא שלבה ידיים על חזה בנחישות.
בלי לחשוב על כך פעמיים, שלפה ספיר פגיון מתוך חגורתה. היא סחררה אותו בידה פעם אחת והחזיקה אותו כך שהקת הופנתה כלפי מטה, ואז הטיחה את הקת ביהלום הגדול ביותר הניצב על הדוכן. זה התנפץ בקלות למאות רסיסים שעפו לכל עבר. בעוד הרסיסים נושרים על רצפת הרחוב אזל הצבע מפניה של המוכרת. היא הביטה ביהלום המנותץ ואז בספיר, המחזירה את הפגיון בחזרה למקומו בחגורתה, במלכה, באבירים ובעוברי האורח שנעצרו והביטו במתרחש בסקרנות, ואז הפנתה לכל אלה את גבה ופתחה במנוסה.
"עצרו אותה!" קראה המלכה. שני האבירים שעל הסוסים פתחו מיד במרדף, אך ההתקהלות ברחובות הקשתה עליהם להדביק את הקצב. בעודם מנסים לפלס דרך בין האנשים מבלי לרמוס אותם תחת פרסות הסוסים, הצליחה בעלת הדוכן להגדיל את המרחק בניהם וכמעט להיעלם מן העין.
"היא בורחת!" אמרה המלכה בתסכול, ולפני שהספיקה להבין מה היא עושה, היא כבר רצה בעקבותיה.
" הוד מלכותך, מה את עושה?" נחרדה ספיר. היא פקדה על האביר שלצידה להישאר שם ולשמור על הסוסים, ומיד זינקה בעקבות המלכה.
 
ווינגס רצה בעקבות בעלת הדוכן כששמלתה מתנפנפת סביבה, מכבידה את צעדיה ומסתבכת בין רגליה. לפתע היא הבינה מעט את טענתה הנחרצת של ספיר ששמלות הן פריט לבוש לא נוח ולא מועיל. איך אפשר לרוץ ככה?
במשך זמן קצר היא הצליחה לעמוד בקצב בריחתה של האישה ואף חשבה שיש לה סיכוי להשיג אותה, אבל ההמון באזור זה של העיר היה צפוף יותר וברגע אחד של חוסר ריכוז נעלמה האישה. ווינגס הביטה לכל עבר, מחפשת דבר מה שיסגיר את כיוון בריחתה, אך היא לא מצאה דבר. לא ארגז הפוך, לא אדם מבולבל או סקרן, לא קצהו של מגף או שולי גלימה שנעלמים מעבר לפינה. כלום.
ווינגס ויתרה באנחה שקטה על המרדף ופנתה לחפש את ספיר בכיוון ממנו הגיעה.
כלום.
מוזר, חשבה. הייתי בטוחה שהיא רצה בעקבותיי. היא הכתה במצחה בתסכול. מה חשבתי לעצמי כשרצתי ככה? עכשיו איבדתי את ספיר ואני לגמרי לבדי באמצע העיר. לפתע היא הרגישה נורא חשופה. היא הביטה סביב וכיסתה את ראשה בברדס גלימת המסע הדקה שלה. גלימה שנועדה בעיקר בשביל היופי. הרי היא המלכה, והיא יצאה לטיול קצר בעיר. איזו תועלת יש לה בגלימת מסע אמיתית?
היא נצמדה לשולי הרחוב, לצדי הבתים, והחלה לעשות את דרכה חזרה אל המקום בו עמד הדוכן. היא סרקה שוב את ההמון, אך לא הצליחה לאתר בו אפילו את שני האבירים הרכובים על סוסים. היכן כולם נמצאים? האם היא צועדת בכיוון הנכון?
לפתע שמעה קול שירה נישא אליה מעל לשאון ההמון. קול רך ומתוק ומוכר...
בלי להסס היא מיהרה בעקבות מקור הקול. היא המשיכה לאורך כמה בתים ואז פנתה אל תוך סמטה אפלולית באחד הרחובות הצדדיים. שם, לאור השמש הגוועת, ראתה בחורה צעירה עומדת בין פחי האשפה ושרה לעצמה, ולכל חתול שהיה מוכן לשמוע.
לווינגס לקחו כמה רגעים לזהות את הבחורה. "טאיצ'ו!" קראה בשמחה.
הבחורה - טאיצ'ו - זינקה בבהלה והביטה אל קצה הסמטה אל המקום בו עמדה ווינגס. כעבור רגע היא זיהתה אותה וחיוך ענק הופיע על פניה. "ווינגי!"
השתיים מיהרו האחת אל השנייה ונפגשו בחיבוק חם. כאשר הן נפרדו, החזיקה ווינגס בידיה של טאיצ'ו ובחנה אותה בעיניה. "היכן היית כל הזמן הזה? לא שמעתי ממך כבר זמן מה."
"הו, אני מצטערת," השיבה לה טאיצ'ו בטון מתנצל. "עזבתי את העיר לזמן מה וחזרתי רק אתמול בערב. מה שלומך ושלום המלך היב? שמעתי שאתם מארגנים נשף לכבוד יום השנה לשלטונו."
ווינגס חייכה. "בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. רציתי שתשירי בנשף."
"אני?" טאיצ'ו הופתעה, מביטה בה בעיניים פעורות. "ל-לא.. אני באמת לא חושבת שכדאי. אני עוד לא מספיק טובה..."
"בטח שאת טובה!" קטעה אותה ווינגס. "את שרה נפלא. פינגי וסול-ברן וספוגי יהיו שם גם כן. את לא תופיעי לבד. את חייבת לבוא! אני מתעקשת." אחיזתה בידיה של טאיצ'ו התהדקה מרוב התרגשות. טאיצ'ו הכירה את ווינגס מספיק זמן כדי לדעת שכאשר היא מתעקשת, אי אפשר לשנות את דעתה.
"... בסדר," נכנעה, לא טורחת להסתיר את החיוך שעל שפתיה. "אני אבוא להופיע."
"נהדר!" קראה ווינגס בשמחה. היא החלה להסביר מתי תיערך המסיבה ובאיזו שעה עליה להגיעה כאשר הבחינה טאיצ'ו בדמות גבוהה מתקדמת לעברן מבין הצללים שמאחרי גבה של המלכה. בידה הבזיק חפץ מתכתי.
"ווינגס, זהי-"
לפתע נחתה מהשמיים דמות נוספת. היא הטיחה את הדמות הראשונה בקיר ותפסה את היד האוחזת בחפץ המתכתי.
"ספיר!" קראה המלכה בבהלה.
שתי הדמויות עמדו עכשיו באזור המואר של הסמטה, ואכן אחת מהן הייתה ספיר. היא הצמידה אדם גבה קומה אל הקיר כשידו, האחוזה באגרופה של ספיר, מצמידה אל גרונו סכין חדה. "אם רק תניח אצבע על המלכה," נהמה ספיר בקול נמוך, "אני אכרות לך את האצבע הזו, ויכול מאוד להיות שאיתה גם את כל היד שלך." האיש בלע רוק ברעש, ללא ספק מאמין לה. "את בסדר, הוד מלכותך?" שאלה ספיר את המלכה, בוחנת אותה מכף רגל ועד ראש.
"אני בסדר גמור," נאנחה המלכה. "אבל איך מצאת אותי?"
נראה שספיר הייתה מרוצה ממה שראתה. היא חזרה להביט באיש שריתקה לקיר. "אחרי שרצת בעקבות בעלת הדוכן ההיא," ספיר פרקה את האיש מנשקו וסובבה אותו כך שגבו היה מופנה אליה וידיו מאחורי גבו. "מיהרתי בעקבותייך, אבל כבר הספקת להיעלם." היא שלפה פיסת חבל מגולגל מתוך כיס נסתר בגלימתה והחלה לקשור את ידיו של האיש. "אז פשוט טיפסתי על גג אחד הבתים. אחרי כמה דקות איתרתי אותך, בדיוק בזמן כדי לתפוס את האיש הזה." היא הדגישה את המילה האחרונה בהידוק הקשר האחרון שבחבל סביב מפרקי ידיו.
"ב-בבקשה," התחנן האיש חלושות. "לא ידעתי שזו המלכה. רחמי עליי! הוד מלכותך, בבקשה. לא התכוונתי לפגוע בכן! רק לאיים. באמת. הסכין היא רק בשביל הרושם, באמת!"
המלכה הביטה בו בפנים קודרות. "התקרבת אליי ואל חברתי בכלי נשק שלוף. צר לי, אך איך דבר שביכולתי לעשות למענך בשלב הזה."
"אדאג שחייל ייקח אותך למעצר. משם כבר יטפלו בך בהתאם." ספיר הובילה את האסיר שלה לכיוון היציאה מהסמטה, כשהיא מסמנת למלכה לבוא איתה. המלכה תפסה בידה של טאיצ'ו, ובלי גינונים מיותרים משכה אותה אחריה.
ספיר הובילה את הקבוצה הקטנה אל דוכן התכשיטים, שם כבר המתינו להם כל שלושת החיילים. שני החיילים שיצאו למרדף החזיקו בניהם את בעלת הדוכן. ידיה היו קשורות וראשה מושפל. ספיר פנתה לחייל השליש והורתה לו לקחת את האיש הקשור למעצר ולאחר מכן לחזור ישירות לארמון.
"הטיול הזה נגמר," פסקה. לא נראה שווינגס הולכת להתווכח.
המלכה התקרבה אל בעלת הדוכן. "רק רציתי להתפרנס, את יודעת." היא אמרה.
"יכולת לעשות זאת גם בלי לרמות אנשים תמימים ולמכור להם תכשיטים מזויפים." השיבה המלכה.
"זה לא מוגזם מדי לבקש לחיות בעושר. בסך הכול רציתי להרגיש בטוחה. לא לדאוג בגלל כסף."
"אין כל רע בלרצות להרגיש בטוחה, אבל רמאות היא בהחלט לא הדרך." המלכה נשמה עמוקות. "את תבואי איתנו לארמון, שם נדאג שתשלמי בחזרה לאנשים את הסכומים שאת חייבת לכם, לא יותר ולא פחות. כך הסכום שתרוויחי על התכשיטים האלה יהיה הסכום האמיתי שלהם. כמובן שאני בעצמי אשלם לך את הפיצוי הדרוש על התכשיט שהורתי לאבירה שלי להרוס. בנוסף לכך, את הדוכן שלך נקפל בינתיים, כדי שאיש לא יגנוב ממנו. תוכלי להמשיך למכור את עבודותייך, תחת פיקוח צמוד של האבירים, כמובן, לאחר שתסיימי לשלם את כל מה שאת חייבת. כך נדאג שהמקרה לא יחזור שנית. האם זה ברור?" בעלת הדוכן הנהנה בתבוסה.
המלכה פנתה אל האביר והאבירה שעמדו משני צידי האישה. "אנחנו חוזרים לארמון. ארזו את הדוכן של האישה הזו, בזהירות כמובן, ונצא מיד לדרך."
"כן הוד מלכותך," הם ענו כאיש אחד, ומיד החלו במלאכה.
ווינגס פנתה אל טאיצ'ו. "אני מצטערת שכך מתרחש המפגש הראשון שלנו לאחר זמן רב, טאיצ'ו. לכל עיר יש את הצרות שלה. בתור המלכה אני חייבת להתייחס אליהן."
"זה בסדר," טאיצ'ו חייכה בסלחנות. "את המלכה. זה מה שאת עושה." היא פרשה את זרועותיה ועטפה את חברתה בחיבוק מוחץ. "נתראה בקרוב, בסדר?"
"בטח שכן. אני אראה אותך בנשף, כשתבואי להופיע." היא הזכירה לה. ווינגס הצמידה את שפתיה לאוזנה של טאיצ'ו ולחשה, "את תמיד מוזמנת לבוא לבקר. נתראה בקרוב, הודיה." היא הקראה לה בשמה האמיתי. השם שהיא מסרה רק למי שסמכה עליו לחלוטין.
השתיים נפרדו וטאיצ'ו הביטה במלכה בחיוך. "אני אבוא."
ספיר ניגשה אליהן, קצת מהססת להפריע לרגע הפרטי. "הוד מלכותך, אנחנו מוכנים לתזוזה."
"מצוין. אני באה מיד. אבל לפני כן... ספיר, הכירי בבקשה את טאיצ'ו!" היא עטפה בזרועה את כתפיה של חברתה. "אנחנו מכירות לא מעט זמן והיא הסכימה לבוא ולשיר בנשף. יש לה קול נפלא!"
"ל-לא... אני לא כל כך טובה..."
"כמובן שכן!"
טאיצ'ו הסמיקה במבוכה.
"נעים לי להכיר אותך, שמי ספיר, האבירה של המלכה ווינגס." ספיר הושיטה יד ללחיצה.
"אני טאיצ'ו," היא השיבה. היא לא הייתה בטוחה אם עליה לקוד בפני האבירה הידועה הזו או פשוט ללחוץ את היד המושטת. לבסוף היא פשוט התקדמה צעד אחד לעברה וחיבקה אותה, להפתעתה הרבה של ספיר. "תודה רבה שהצלת אותנו מהשודד ההוא." היא שחררה את ספיר מהחיבוק וחייכה במבוכה.
"אה.. אין בעיה," השיבה ספיר.
"עכשיו, ברשותכן, מתחיל להיות מאוחר ואני חייבת לחזור הביתה." ובאמת, השמש הבוערת בכתום כבר החלה לנגוע בקצה האופק, שוקעת אל תוך הגבעות המרוחקות. "אני אראה אתכן בקרוב, להתראות!" היא נפרדה מהן והלכה לדרכה.
המלכה ווינגס, ספיר, שני האבירים והאסירה עלו כולם על הסוסים והחלו בשתיקה את דרכם בחזרה לארמון.
כאשר כמעט הגיעו לשערי הארמון, פנתה המלכה אל האבירה שלה. "ספיר?"
ספיר, שהייתה שקועה במחשבות, מצמצה והביטה בה. "כן, הוא מלכותך?"
"חשבתי... ובכן...." היא היססה. "את מבינה, אה..."
"כן?" ספיר עודדה אותה.
"ובכן, חשבתי... העובדה שהופרדנו היום בזמן המרדף הראתה לי שלא תמיד תהיי לצידי כדי להגן עליי. אני רוצה למצוא דרך להקל עלייך את ההגנה עליי. אני יודעת שזו לא משימה קלה." היא צחקקה במבוכה. "אז חשבתי... אולי תוכלי ללמד אותי להילחם?"
ספיר הביטה בה בבלבול, לא בטוחה איך להתייחס לבקשה כזו מפיה. "הוד מלכותך, התפקיד שלי הוא להגן עלייך. לכן אני האבירה שלך. אם את צריכה ללמוד להילחם כדי להרגיש בטוחה, אז כנראה שאני לא מבצעת את התפקיד שלי כראוי." טון של אכזבה התגנב לקולה. אכזבה מעצמה ומביצועיה, שגרמו למלכה להרגיש שהיא אינה בטוחה, אפילו בקרבתה של השומרת האישית שלה.
ווינגס הבינה איך גרמה בקשתה מספיר להרגיש ומיהרה לתקן את המצב. "אני תמיד מרגישה בטוחה איתך, ואני סומכת על היכולות שלך, אבל אני רוצה למצוא דרך להקל עלייך. אני תמיד מסתובבת ומתרוצצת לכל כיוון, ואת תמיד רצינית ועומדת על המשמר. הייתי רוצה לראות אותך נהנית קצת לפעמים. לראות אותך נרגעת. אם אני אלמד להילחם, תוכלי לדאוג לי קצת פחות, כי אם יקרה משהו, אני אהיה מספיק חזקה כדי להרוויח לך זמן לפעולה." ווינגס הישירה מבט כן לעיניה של ספיר, וזו שתקה והפנתה את מבטה לדרך שלפניה.
הקבוצה הקטנה הגיעה סוף כל סוף אל שערי הארמון. כאשר הם הגיעו לאורוות הסוסים פתחה ספיר את פיה.
 "בסדר," היא אמרה.
"מה?" ווינגס שאלה. לא בטוחה אם ספיר התכוונה לבקשתה או למשהו אחר.
"אני מסכימה." היא הביטה במלכה עם חיוך קטן על שפתיה. " אני אלמד אותך להילחם. מלכה שיכולה להילחם בשביל עצמה.... לא יכול להיות רעיון יותר מוצלח מזה."
 


נערך לאחרונה על-ידי TheSapphireDragon בתאריך 2014-05-20, 23:29, סך-הכל נערך פעם אחת
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-20, 23:29
חלק אחרון~




מסע קניות מלכותי - חלק 3:

מסע קניות מלכותי - חלק שלישי

כמה ימים לאחר מכן עשתה ספיר את דרכה לעבר חדר הכס. המלך והמלכה ישבו שם עם המועצה ודנו בנושא הסחר עם ארצות הדרום.
מוגן נעדר כבר שבוע.
בהתחלה היא דאגה לו קצת. לאחר מכן היא החלה לדאוג לו מאוד. כעת היא כבר לא ישנה בלילה מרוב דאגה והייתה בדרכה לדבר עם המלך ולשכנע אותו להוציא משלחת חיפוש, בתקווה שלא ימצאו את השאריות הוורדרדות והפרוותיות שלו בתוך בור נטוש ביער כלשהו.
היא הגיעה אל הדלתות הגדולות ופתחה אותן באיטיות. מקווה לזכות בתשומת ליבו של המלך מבלי להפריע לחלוטין לפגישה. היא השתחלה פנימה מבעד לפתח הצר שיצרה וסגרה את הדלתות מאחוריה. המלך היב והמלכה ווינגס ישבו זה לצד זה על כסאות המלכות שלהם. מולם, ישובים אל מול שולחן עץ ארוך, ניצבו אנשי המועצה, גברים ונשים בגילאים שונים, והציגו בפני הזוג המלכותי דפים רבים מכוסים מילים ושרטוטים.
המלך היב הרים את עיניו מדף שהחזיק בידו ומיד הבחין בספיר. היא חייך אליה בחיבה, מסמן לה לגשת אליו. הוא פנה אל יושבי השולחן. "סלחו לי, נכבדיי, האבירה ספיר מעוניינת לדבר איתי." הוא קם מכיסאו והתרחק מעט מהשולחן. "כן?" הוא שאל.
"הוד מלכותך," פתחה ספיר, והדאגה מיד הופיעה בקולה. "מוגן לא חזר עדיין. עבר שבוע שלם מאז ראיתי אותו בפעם האחרונה. הוא לא השאיר אחריו פתק ולא שום סימן אחר. גם לא נראה שהוא חזר ואז עזב שוב." פניה קדרו. "אני מודאגת. לא מתאים לא להיעלם ככה. בדרך כלל, כשהוא נעלם, הוא משאיר לי הודעה, בייחוד עם הוא מתכנן להיעלם לזמן רב. אני מכירה אותו כשנה ומעולם לא קרה שהוא נעלם כל מבלי להשאיר עקבות."
היב הביט בה במצח מכווץ. "את צודקת, זה באמת מדאיג." הוא הניד בראשו. "הייתי כל כך שקוע בענייני הממלכה לאחרונה, שאפילו לא שמתי לב שהוא נעלם לכל כך הרבה זמן. כמה חסר אחריות מצידי." הוא זקף את ראשו. "נארגן משלחת מיד. אני רוצה את הליצן שלי בחזרה."
לפתע נפתחו דלתות חדר הכס בתנופה ומישהו התפרץ פנימה כשהוא קורא: "הכל בסדר, אני פה. איפה המלך??"
כל הנוכחים פנו להביט בדמות המלוכלכת, קרועת הבגדים, שעמדה בפתח, והביטה בבלבול בנוכחים. שיערו החום הארוך היה פרוע ומטונף ופניו היו מכוסות בשכבה של אבק דרכים שנקטעה פה ושם משבילים שיצרו טיפות זיעה. ובכל זאת, לא קשה היה לנחש מי זה.
"מוגן!" המלך חצה את החדר בכמה צעדים מהירים ואחז בכתפיו. "היכן לכל הרוחות היית? כבר תכננתי לשלוח משלחת חיפוש אחריך!" ווינגס וספיר הצטרפו אליהם. חברי המועצה פנו מהם וחזרו לדון בנושא המסחר, לא מתעניינים במיוחד בליצן האבוד.
מוגן נראה המום לרגע, ואז התעשת וענה, "אה, אתה יודע, פה ושם." הוא סרק את החדר במבטו ואז הביט במלך. "הכל... בסדר כאן?" שאל בגבה מורמת.
"בטח," הוא ענה לו בבלבול קל בגלל התנהגותו. "למה שלא יהיה בסדר?"
"אהה, שום סיבה, שום סיבה." הוא נופף בידו בביטול.
ספיר רצתה לגשת אל מוגן והפציץ אותו בשאלות. היא רצתה לספר לו כמה דאגה לו ולשאול אותו אם הוא בסדר ולכעוס עליו על שנעלם לכל כך הרבה זמן בלי להודיע. היא רצתה לאחוז בכתפיו ולנער אותו כל כך חזק עד שראשו יתנתק ממקומו.
היא רצתה לעשות את כל זה, אבל משהו עצר בעדה.
"מוגן," המלכה הצטרפה לשיחה. "אתה מטונף לגמרי והבגדים שלך הרוסים. מה קרה?
"הו, זה כלום, באמת." הוא משך בחולצתו בהיסח הדעת. "הסתובבתי לי קצת ביער, רבתי עם חיות, נפלתי בבוץ. סתם השתעשעתי לי קצת. שום דבר רציני. חשבתי שאני צריך קצת חופש. לצאת לכמה ימים ולטייל." הוא פלט צחקוק קצר.
הוא משקר.
ספיר הבינה מה הפריע לה במוגן: הוא שיקר. כאשר בחנה אותו בתשומת לב היא הבחינה שתנועותיו קצת יותר גמישות משהיו לפני שבוע; צעדיו, כאשר זז במקומו, היו שקטים יותר, והקרעים בבגדיו חשפו גוף מוצק יותר. השינויים היו ממש קטנים, אך ספיר, כלוחמת מיומנת, הצליחה להבחין בהם.
והיו גם הפציעות שלו. הן לא נראו גסות מספיק כדי להיעשות על ידי חיות גדולות, ומוגן לא יתקשה להדוף מעליו חיות קטנות. שלא לדבר על כך שצורתן לא דמתה כלל לצורתן של פציעות שנגרמות בידי חיות. החתכים היו נקיים מדי.
מוגן משקר. אבל למה?
היא ניסתה לכבות את הכעס והספק שהחלו לבעבע במעמקי בטנה; מנסה לדחוק את הזיכרונות הרעים ששבו לרדוף אותה מהעבר. זיכרונות על אדם שנעלם; וכששב...
"אה, ספיר," מוגן פנה אליה. "הרבה זמן לא התראינו. מה קורה?" הוא חייך אליה חיוך גדול, מה שרק גרם לספק ולכעס לגבור. היו אלה אותן פנים ידידותיות שתמיד חייכו אליה, אבל הפעם נועד החיוך להסתיר משהו.
ספיר הידקה את לסתותיה. היא חלפה על פני מוגן מבלי לומר מילה ועזבה את חדר הכס. מוגן הביט במקום בו נעלמה ואז הסתובב אל הזוג המלכותי בבלבול. "אמרתי משהו לא בסדר?"
השניים נראו לא פחות מבולבלים ממנו. "אני לא יודע," אמר המלך. "עד לפני שנייה היא ממש דאגה לך. לא מתאים לה לכעוס במצב כזה."
"גם אני חושבת שזה מוזר," אמרה המלכה. "הייתי בטוחה שהיא ממש תשמח לראות שאתה בסדר. אולי היא כועסת על שנעלמת בלי להודיע. היא דאגה לך מאוד, אתה יודע."
מוגן פנה שוב להביט אל דלת הכניסה. "כדאי שאלך אחריה," החליט. הוא נפרד מהמלך ומהמלכה ויצא בריצה מהאולם.
 
מוגן לא ראה את ספיר בשום מקום מחוץ לאולם ולכן החליט שאולי כבר פנתה באחד המסדרונות. הוא בחר כיוון והחל לרוץ.
לעזאזל עם פריסטו הזה, חשב בכעס. המלך כלל לא היה בסכנה! בפעם הבאה שהוא מביא לי ידיעות של חיים ומוות, שיאמת אותן קודם!
הוא פנה בקצה המסדרון ונעצר בחריקה. במרחק כמה צעדים ממנו, מעברו השני של מעקה האבן דמוי המרפסת, עמדה ספיר. היא נשענה על המעקה בגבה אל מוגן וראשה היה מושפל. ידה הליטה על פניה והיא עמדה מבלי לזוז. מוגן לקח נשימה עמוקה וניגש אליה, מנסה לחשוב על משהו שכדאי לומר.
"את כועסת עליי." לא המשפט הכי מבריק שיכול היה לחשוב עליו.
ספיר לא ענתה ולא זזה.
"לא תספרי לי לפחות למה?"
ידה צנחה מטה, אך היא עדיין לא הסתובבה אליו. "נעלמת לדי הרבה זמן," היא אמרה לבסוף.
"לא שמתי לב לזמן שעובר." לעומת מה שאמר בחדר הכס, זו הייתה האמת. בזמן האימונים, בגלל כל אימוני האשליות, הוא איבד תחושת זמן.
ספיר הסתובבה אליו עכשיו. "איפה הייתה?" היא בחנה אותו בעיניים חודרות.
מוגן היסס לשנייה. לא יהיה לו קל לשקר לה בפנים. הם חברים טובים ושורר בניהם אמון הדדי. הוא לא התלהב במיוחד לסכן את האמון הזה. אבל מצד שני, הוא העדיף לשמור את האימונים שלו עם פריסטו והאחרים בסוד. לפחות בשלב הזה.
"כמו שאמרתי מקודם, טיילתי. יש כל מני מקומות מעניינים בממלכה-"
"אתה משקר."
מוגן קפא. "מה?"
"אתה משקר." ספיר קפצה מעבר למעקה ונעמדה מול מוגן. זה נרתע לאחור באופן אוטומטי. "אל תגיד לי שטיילת או איזו שטות בסגנון הזה," כעסה היה גלוי עכשיו. היא התקרבה אליו צעד אחד, והוא שוב נרתע לאחור.
שיט.
"נעלמת לשבוע שלם מבלי להשאיר סימן, כמעט כאילו מישהו פשוט בא ולקח אותך." היא התקרבה צעד נוסף, והוא שוב נסוג לאחור. "אתה תמיד מודיע לי או למלך כשאתה עוזב ליותר מיום, אבל הפעם לא עשית את זה. במשך כל הזמן הזה לא שלחת אפילו למלך סימן לכך שאתה בסדר, וכשאתה סוף כל סוף חוזר, אתה מתפרץ לחדר הכס כאילו מישהו בסכנת חיים." עם כל משפט שאמרה, עשתה ספיר צעד נוסף לעברו של מוגן, שבהתאם לקח צעד אחד לאחור, עד שזה הרגיש את גבו נדחק כנגד קיר הארמון. "ואז, כשהמלך והמלכה שואלים אותך לאן נעלמת, אתה ממציא איזה שקר הזוי על כך שטיילת בטבע כשברור לחלוטין שזה לא נכון!"
מוגן הביט בעיניה של ספיר, שהיו אדומות עכשיו, ובעלות אישונים צרים וארוכים. היא כועסת יותר משחשבתי, הבין.
"ספיר, תקשיבי," הוא החליט לנסות פעם נוספת. "אני בסך הכל יצאתי קצת-"
לפתע ידו נשלחה לחסום את אגרופה של ספיר שאיים לרסק את פניו. לא היה לו מושג בכלל שהוא מסוגל למהירות תגובה כזו.
אהה...
שיט.
עיניה של ספיר הצטמצמו. נראה שהיא הבינה בדיוק את מה שחשש שהבינה. "מהירות התגובה שלך השתפרה." הטון השקט שלה היה קצת מפחיד. "אתה שוב משקר." מוגן החל להרגיש עקצוץ בגבו. אגרופה של ספיר עדיין היה אחוז בידו והוא הרגיש את העור החשוף מתחמם במקום בו נגע בעורה.
אוי, לא. רק לא עכשיו.
גם ספיר הרגישה בתגובה, אך רגשותיה הסוערים מנעו ממנה להתייחס לסכנה. היא לחצה את אגרופה חזק יותר אל כף ידו של מוגן, גורמת לו להתאמץ יותר כדי לשמור את האגרוף שלה רחוק מגופו.
"למה?" עכשיו שמע מוגן בשאלה לא רק כעס, אלא גם ספק. "למה אתה משקר לי?" קולה היה קרוב לצעקה. מבין שפתיה בלטו ניבי דרקון מחודדים והוא הרגיש את העקצוץ בגבו הופך לחום ומתפשט לאורך גופו.
מוגן נטש את עמדת ההתגוננות שנקט עד כה. היא יודעת. אין טעם לשקר. "למה את כועסת כל כך?" הוא קרא בשיניים חשוקות. "אני יודע שזה לא בסדר ששיקרתי לך, אבל את לא צריכה לכעוס עד כדי כך! לכל אחד יש סודות, את יודעת. אני לא חייב לחשוף בפנייך כל פרט בחיים שלי. יש דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי!"
"אני כועסת כי בפעם האחרונה שהאדם הכי קרוב אליי נעלם, והופיע כמה ימים לאחר מכן, מצאתי את עצמי כלואה בתוך כלוב! מובלת למכירת עבדים בקצה השני של הממלכה!" את המשפט האחרון היא ממש שאגה, ולפתע הייתה מן התפרצות אנרגיה פתאומית מהחלל הריק שבין השניים. מוגן, שהיה צמוד אל הקיר, נדחק אליו עוד יותר. ספיר נהדפה כמה צעדים לאחור, איבדה את שיווי משקלה וכמעט נפלה.
מיד לאחר מכן הכל נרגע ובין השניים נפלה דממה. מוגן הרגיש איך רגליו הרועדות כמעט קורסות תחתיו. הניסיון לשמור את הקללה שלו תחת שליטה גזל ממנו כוח רב. הוא אפילו לא ידע שהוא מסוגל לשלוט בקללה שלו. נראה שהאימונים שלו בשבוע האחרון הואילו לו יותר משהעז לקוות.
מוגן פנה להביט בספיר. היא עמדה על רגליה, כל גופה רועד, והשפילה מבט אל ידיה בעלות הטפרים החדים, עיניה חסרות הבעה. הייתה זו היא שהפרה את הדממה. "הוא אמר לי שהוא בסך הכל יצא לטייל והסתבך קצת בדרך," קולה היה שקט עכשיו. "כבר באותו הלילה מצאתי את עצמי כלואה כמו חיה בכלוב. 'ילדת דרקון למכירה למרבה במחיר'. 'עמידה בפני נזקים'. 'בעלת כוחות דרקון – לשעשוע או לעבודה'. אלה היו רק חלק מהדברים שהם תכננו לומר במכירה." חוסר ההבעה שבעיניה נסדק וחשף מעט מהאומללות שהסתתרה מאחוריה. "כנראה שהעסקה עם הסוחרים ההם השיגה לו את מה שתמיד חלם עליו, אז הוא הסגיר אותי. אני הרי בסך הכל מפלצת. כך כולם רואים אותי." היא עצמה עיניים בכאב.
מוגן ניסה לעכל את המידע שקיבל זה עתה. האדם הכי קרוב אליה הסגיר אותה לסוחרי עבדים על מנת להשיג את מה שרצה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמע על כך. הוא מעולם לא שאל יותר מדי על העבר של ספיר מהתקופה שלפני הצטרפותה לשורות האבירים. היא נידבה מידע מרצונה, אם רצתה, והוא מעולם לא לחץ עליה. בדיוק כמו שהיא מעולם לא לחצה עליו.
עד עכשיו.
מוגן הרגיש את הכוח שב מעט אל רגליו. הוא הזדקף במקומו. "אז מישהו מהעבר שלך בגד באמון שלך. זה לא אומר שאני כמוהו. את לא סומכת עליי?" הוא דיבר בטון רך, מנסה לפייס אותה.
ספיר הזדקפה גם היא במקומה. היא נתנה לידיה בעלות הטפרים להישמט לצידי גופה והישירה מבט לעיניו של מוגן. "לא. לא כשאתה משקר לי."
"אבל מה אם הייתה לי סיבה טובה לא לומר לך את האמת?"
היא נראתה עייפה עכשיו. "אז לא היית מספר כלום. היית אומר לי שאתה מעדיף לא לדבר על זה, שאתה מעדיף לא לשתף. הייתי מבינה. מעולם לא לחצתי עליך לספר לי משהו שלא רצית לספר."
מוגן נאנח. היא צודקת. היא מעולם לא לחצה עליו לספר משהו שהוא לא רצה לספר. הוא בדיוק עמד לומר משהו, כל דבר, כדי לישר את ההדורים ולהשכיח את הריב בניהם, אך ספיר לא נתנה לו הזדמנות לעשות כן. מבלי לומר דבר, היא הפנתה לו את גבה, קפצה מעל למעקה, וחצתה את הדשא בריצה; מתרחקת ממנו ונעלמת מעבר לפינה.
מוגן הטיח את כף ידו הפרושה בגיר עליו נשען. לעזאזל! איך הוא מסדר את המצב עכשיו?
"איזו דרמה," לבו של מוגן כמעט עצר כששמע קול מגיע מימינו. הוא הסתובב בחדות לעבר מקור הקול וראה דמות עומדת בעיקול המסדרון.
"פריסטו." הבחור חייך בתגובה. "ממזר אחד! כמעט וחטפתי התקף לב בגללך!" מה הוא עושה כאן בכלל?
"העובדה שיכולתי להתגנב מאחוריך בקלות כזו מוכיחה שעליך להמשיך באימונים. אתה עדיין לא טוב מספיק."
"עזוב רגע את האימונים שלי!" רתח מוגן. "מה כל הסיפור הזה עם המידע המוטעה שלך בנוגע לסכנה שהמלך שלי נתון בה? הוא היה בסדר גמור כשהגעתי! בפעם הבאה תבדוק את המקורות שלך. ואם אתה כבר כאן, אולי תסביר לי למה לא יכולתם לספר לי שאני נמצא איתכם כבר שבוע? אף אחד לא ידע לאן נעלמתי. כמעט הוציאו בעקבותיי משלחת, לעזאזל!"
חיוכו של פריסטו לא מש משפתיו. "קודם כל," הוא אמר. "אתה צריך לתת לי לסיים את המשפט לפני שאתה רץ להציל את הממלכה. אפילו לא אמרתי שהמלך בסכנה. רק הגעתי וישר הסקת מסקנות. עכשיו שתוק והקשב לי," פריסטו העיף מבט מעבר לכתפו והתקרב אל מוגן. "המלך באמת נמצא בסכנה," אמר בקול נמוך. מוגן הרצין. "אני עדיין לא יודע בדיוק מה הולך לקרות, אבל מישהו הולך לנסות לפגוע בו. אני והחבר'ה ננסה לברר עוד פרטים. אתה בינתיים תשגיח עליו, הבנת?" מוגן הנה לאישור.
"עכשיו, בנוגע לטענה השנייה שלך," חיוכו המקנטר של פריסטו שב אל פניו. "אם היית מספר לנו שהחברה שלך תשתגע מדאגה אם היא תגלה שנעלמת, היינו משאירים לה פרחים או משהו."
פניו של מוגן האדימו מכעס וגם קצת ממבוכה. "קודם כל, היא לא החברה שלי," הוא הכריז. "אני לא מבין למה זו תמיד המסקנה הראשונה של אנשים. תמצאו תחביב, אנשים. החיים הם לא דרמה."
"אתה חייב להודות שזה נראה ככה עם הריב הזה שלכם-"
"דבר שני," מוגן התעלם מדבריו. "היא לא טיפוס של פרחים."
"והעובדה שאתה יודע את זה-"
מוגן חסם בידו את פיו של פריסטו. "לך. תיעלם כמו שנינג'ות עושים או שאני חונק אותך." נראה שהבעת פניו של מוגן שכנעה את פריסטו לא להמשיך בקנטורים שלו. הוא השתחרר מאחיזתו של מוגן ונסוג אל מעקה האבן כשהוא מצדיע לו בשתי אצבעות, עדיין בלגלוג קל. הוא זינק אל מעקה האבן, ומשם אל אחד העצים הקרובים, ונעלם מן העין.
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-25, 17:14
אני כל כך שמחה שהמשכת את הסיפור!!! T^T חיכיתי כל כך הרבה ויצאו לך חלקים מדהימים! והייתי כל כך נבוכה בקטע עם טאיצ'ו>\\\\\\<  hugu 
תודה ספירי~ *חיבוקקקקקקקקקקקייייייייייייייי* רואה? זה הרגל כבר. XD blush 
אולי אני גם אכתוב קטע או משהו. נראה...~ רק מקווה שאצליח לעזור הכול בזמן וגם לנקות את החדר.
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-25, 21:25
@Kitsune Taichou כתב:אני כל כך שמחה שהמשכת את הסיפור!!! T^T חיכיתי כל כך הרבה ויצאו לך חלקים מדהימים! והייתי כל כך נבוכה בקטע עם טאיצ'ו>\\\\\\<  hugu 
תודה ספירי~ *חיבוקקקקקקקקקקקייייייייייייייי* רואה? זה הרגל כבר. XD blush 
אולי אני גם אכתוב קטע או משהו. נראה...~ רק מקווה שאצליח לעזור הכול בזמן וגם לנקות את החדר.
תודההה ^///^ אני שמחה שאהבת. ^w^
אני מקווה שאת מרוצה מהדמות שלך. תתכונני לשיר בנשף המלכותי!

בהצלחה עם החלק שלך. אני מחכה. Wink
avatar
Kitsune Taichou
Female Sagittarius Rooster
מספר הודעות : 102
תאריך הצטרפות : 07.12.13
מיקום : תל אביב ((ירושלים ירושלים ירושלים >\\\< הלוואי))

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-25, 23:27
@TheSapphireDragon כתב:
@Kitsune Taichou כתב:אני כל כך שמחה שהמשכת את הסיפור!!! T^T חיכיתי כל כך הרבה ויצאו לך חלקים מדהימים! והייתי כל כך נבוכה בקטע עם טאיצ'ו>\\\\\\<  hugu 
תודה ספירי~ *חיבוקקקקקקקקקקקייייייייייייייי* רואה? זה הרגל כבר. XD blush 
אולי אני גם אכתוב קטע או משהו. נראה...~ רק מקווה שאצליח לעזור הכול בזמן וגם לנקות את החדר.
תודההה ^///^ אני שמחה שאהבת. ^w^
אני מקווה שאת מרוצה מהדמות שלך. תתכונני לשיר בנשף המלכותי!

בהצלחה עם החלק שלך. אני מחכה. Wink
>\\\\< לשיר בנשף המלכותי!~ מה תרצי שאשיר אבירה? D:
ואנסה להתחיל היום. אני מקווה שזה יהיה מעניין ויוסיף לעלילה~! כי כל המוסיף הרי זה משובש XD
avatar
WingsOfLightLegend
Female Scorpio Dog
מספר הודעות : 2817
תאריך הצטרפות : 10.12.11
מיקום : דיסנילנד~

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-27, 13:04
וואי איזה פרק גאוניייייי! ספיר, את נהדרת. וואו. ;;
תכתבי עודדדדד! אני רוצה המשךךך! בא לי גם לכצוב לכתוב עוד ;;
avatar
TheSapphireDragon
Female Capricorn Rooster
מספר הודעות : 918
תאריך הצטרפות : 05.09.11

Re: סיפורה של ממלכת התזגומים

on 2014-05-27, 20:57
~WingsOfLightLegend~ כתב:וואי איזה פרק גאוניייייי! ספיר, את נהדרת. וואו. ;;
תכתבי עודדדדד! אני רוצה המשךךך! בא לי גם לכצוב לכתוב עוד ;;
 אוה תודההה! >///<
אני מקווה שאהבת את השמלה שעיצבתי למלכה. שמלות זה לא בדיוק תחום העניין שלי, אז קצת התקשיתי לחשוב על משהו יפה. :/
אני אכתוב עוד. אל תדאגי.  yay 
אבל לא עכשיו.
אין לי כוח.
 lonely

תכתבי, תכתבי~
אני מחכה. 3:
צפה בנושא הקודםחזרה למעלהצפה בנושא הבא
Permissions in this forum:
אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה